ת"א 840-07 אלמוני נ' מגדל חב' לביטוח בע"מ ואח'

רקע כללי

1. התובע, יליד 1970, הגיש תחילה תביעה זו לפיצוי לפי חוק פיצוי נפגעי תאונת דרכים תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"), בגין תאונת דרכים שאירעה לו ביום 1.9.02 ברכב המבוטח על ידי הנתבעת 1 (להלן: "התאונה הראשונה").

2. בהמשך, לאחר שעבר התובע תאונה נוספת ברכב המבוטח על ידי הנתבעת 2, תיקן את התביעה, והוסיף לכתב התביעה תאונה שניה מיום 29.6.08 (להלן: "התאונה השניה").

3. אין מחלוקת כי שתי התאונות הן גם תאונות עבודה.

4. המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), בדק את טענותיו של התובע בנוגע לתאונה הראשונה, וקבע בנובמבר 2007 נכות על פי דין בשיעור של 10% בתחום אף אוזן גרון. בהמשך הדברים, נוכח טענתו של התובע להחמרה, קבע המל"ל בינואר 2011 נכות צמיתה בתחום האורתופדי בגין התאונה בשיעור של 10%, ובס"ה מדובר בנכות בשיעור של 19%.

5. למרות קביעת המל"ל, התמנו שני מומחים על ידי בית המשפט, אשר קבעו הן את גובה הנכות שנגרמה לתובע והן את החלוקה בין שתי התאונות, בשיעורים נמוכים למדי מקביעות המל"ל.

6. השאלה המרכזית שבמחלוקת בין הצדדים, היא איפוא גובה נכותו של התובע נוכח שתי תאונות הדרכים נשוא כתב התביעה המתוקן.

    

   גובה הנכות עקב התאונות

7. לב המחלוקת היא אם מדובר בהחלטה למינוי מומחים, תוך מתן רשות להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל, כטענת הנתבעות, או שמדובר בהחלטה החורגת מן הסמכות, כאשר היה על המומחים רק לקבוע את חלוקת הנכות בין התאונות, ולא ניתנה רשות להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל באשר לגובה הנכות, כטענת התובע.