ת"ד 188-11-14 מדינת ישראל נ' אסעד

הנאשם הורשע על פי הודאתו באחריות לגרם תאונת דרכים בנסיבות של נהיגה בקלות ראש וגרם חבלה של ממש, עבירה על סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה").

על פי עובדות כתב האישום בתאריך 21.09.14 סמוך לשעה 07:05, נהג הנאשם אוטובוס זעיר ברמת גן ברחוב פנחס רוטנברג, כשהוא מסיע ילדים והתקרב לצומת עם רחוב ראש פינה. הנאשם נהג בקלות ראש, פנה שמאלה בצומת בנסיעה רצופה וללא איתות מבלי שנתן תשומת ליבו לדרך ומבלי לתת זכות קדימה לאוטובוס ציבורי אשר הגיע מימינו ובכיוון הנגדי. שני כלי הרכב התנגשו, ומעוצמת ההתנגשות "הסתחרר" רכב הנאשם, נהדף לכיוון המדרכה ונעצר תוך פגיעה ברכב חונה.

כתוצאה מהתאונה נחבל חבלה של ממש קשה נוסע ברכב הנאשם, הילד XXXXXX, יליד 2008 בכך שנגרמה לו חבלת ראש קשה. הילד נמצא במקום כשהוא מחוסר הכרה עם דימום מחלל הפה ומהקרקפת, הובל לחדר מיון כשהוא מורדם ומונשם. בבדיקת C.T ראש, נמצאו שברים מרוסקים בעצמות האף, שברים בעצמות הגולגולת ובעצמות ארובת העין. הילד עבר מספר ניתוחים ואושפז בבית החולים במחלקה לטיפול נמרץ, תקופה ארוכה. כיום הילד מאושפז עדין במחלקה כירורגית ילדים בביה"ח ע"ש חיים שיבא בתל השומר, ומצוי בעיצומו של הליך שיקומי אינטנסיבי.

על פי תעודות רפואיות שהוגשו, נכון להיום, נותר הילד פגוע קשה בעיניו כשלמעשה איבד לחלוטין את הראייה בעין ימין, ובעין שמאל קיימת ירידה קשה בראייה, כך שנותרו שרידי ראייה בשיעור של כ-46% בלבד. בנוסף, מאז התאונה הילד מתנייד בעזרת כיסא גלגלים, אינו שולט על הסוגרים, נזקק לעזרה בתפקוד היום יומי וזקוק להשגחה סיעודית צמודה.

לא למותר לציין כי בנוסף לפגיעה הקשה בילד, נחבלו חבלות של ממש גם הנאשם בעצמו (חתך בסנטר שנתפר), נוסע נוסף מלווה באוטובוס (חתך שנתפר) וכן נחבלו שני ילדים נוספים באוטובוס.

טיעוני המאשימה לעונש:

ב"כ המאשימה עותרת למאסר בפועל ולכל הפחות למאסר שירוצה בעבודות שירות, לפסילה בפועל של רישיון הנהיגה למשך שנים, ובנוסף לפסילה על תנאי, מאסר על תנאי ופיצוי כספי לנפגע.

ב"כ המאשימה סומכת עמדתה בעיקר על התוצאות החמורות של התאונה, המתבטאות בחבלות של ממש קשות ביותר כמפורט בכתב האישום וכן כפי שעולה מתוך התעודות הרפואיות שצרפה התובעת לתיק בית המשפט, במסגרת טיעוניה לעונש.

ב"כ המאשימה מסרה כי אביו של הילד הנפגע עודכן על ידה בטרם לדיון ובטרם טענה לעונש בזכויותיו כנפגע, נשאל בקשר לעמדתו לעונש, והאם הוא מעוניין להתייצב בבימ"ש ולהעיד במסגרת טיעוני המדינה לעונש. נמסר כי אביו של הילד הנפגע בחר שלא להגיע לדיון בבית המשפט, האב צמוד למיטת בנו, ואינו מסוגל לדבריו לעמוד בנטל הרגשי הכרוך בהופעה בבית המשפט ובעימות עם הנאשם. כן לדבריו הינו צמוד לבנו בבית החולים ואינו יכול לפנות זמן ולהיעדר מהטיפול בו.

ב"כ המאשימה ציינה בצדק כי נוכח גילו הצעיר של הנפגע (ילד בן 6.5) ונוכח חומרת הפגיעות כמפורט, צפוי כי שיקומו של הילד יארך במשך שנים רבות, וכן קרוב לוודאי שהילד ישא את תוצאותיה הקשות של התאונה בגופו עד יומו האחרון.