החלטה 933-09-13

לפניי בקשת הנתבע לחיוב התובע בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאותיו בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

עסקינן בתביעה נזיקית שנולדה בעקבות תקיפת התובע ע"י הנתבע, ע"פ הנטען על ידו.

לטענת התובע, בעקבות אירוע זה נגרמו לו נזקי גוף כדוגמת שברים בלסת וביד ונאלץ הוא לעבור ניתוח. התובע צרף לכתב התביעה חוות דעת מטעמו לפיה הוערכה נכותו הרפואית הצמיתה בשיעור של 27% (משוקללת). בנוסף, צרף התובע סימוכין לעמדת הנתבע לדין ולפסיקה נגדו בגין התקיפה.

הנתבע הכחיש את האירוע הנטען ובקשתו זו מושתתת על סיכוייה הקלושים של התביעה לטענתו למעשה ובכלל זאת, העדר הוכחה חד משמעית כי הנזק הנטען נגרם על ידו הוא דווקא ותרומתו של התובע לאירוע התקיפה, כשלצד אלו מודגשת עובדת מגוריו של התובע בחו"ל.

התובע בתגובתו טוען לסיכויים גבוהים לקבלת תביעתו בשים לב להליך הפלילי שקבע אשמתו של הנתבע ע"פ הודאתו ולנכותו הצמיתה כאמור בחוות הדעת שהוצגה. לטענתו, אף אם נכחו בארוע שני חברים נוספים של הנתבע, הרי שתרומתו מכרעת היתה.

מוסיף התובע וטוען כי נוכח הוצאותיו הרבות בתיק, הוא זה שצריך לחשוש דווקא בכל הנוגע לגביית הפיצויים מהנתבע ולכן מבקש מבית המשפט שישקול חיוב הנתבע בהפקדת ערובה.

התובע הבהיר כי הוא מתגורר בחו"ל לצורך עבודה ופרנסה גרידא וכי בני משפחתו מתגוררים בארץ בכתובת שצוינה בכתב התביעה ועת ידרש יתייצב הוא בארץ לשם קיומו של ההליך.

הנתבע בתשובתו מפנה לכתובת אותה מסר התובע (בקנדה) במסגרת השאלון שהופנה אליו, תוך שהוא תוהה באם מלאה הינה. עוד ציין כי בתגובתו טוען התובע טענות עובדתיות חדשות וסותרות כדוגמת היותו מתגורר באשדוד. הנתבע סבור ועדיין כי סיכויי התביעה נמוכים לאור מעורבותם של התוקפים הנוספים שמשום מה לא נתבעו כלל, ולאור חלוף הזמן וסכום התביעה הגבוה - 600,000 שקלים - שאינו נתמך בראיה עובדתית כלשהי.

דיון והכרעה

תקנה 519 (א) לתקנות קובעת:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".