שמחי נ' דקלית סחר בינלאומי ואח'

לפני תביעתו של מר שחר שמחי (להלן – התובע) כנגד הנתבעים להורות להם לשלם לו דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים וסכומי כסף נוספים בגין תקופת עבודתו בנתבעת ובגין אופן סיומה. אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולראיות שהוצגו בפניי, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, ולהלן נימוקיי.

תמצית הרקע העובדתי וטענות הצדדים

1. התובע החל לעבוד בנתבעת, שעוסקת בייבוא ובשיווק של מוצרי צריכה, ביום 13.09.2009, וברבות השנים קודם לתפקיד איש מכירות שטח, וזאת עד לפיטוריו ביום 18.02.19, לאחר כ- 9 וחצי שנים.

2. ביום 28.01.19, קיבל התובע הזמנה לשימוע, בה נכתב בין היתר, כי השימוע עתיד להתקיים למחרת היום בשל מה שהוגדר "ליקויים חמורים בעבודה". ואכן, בפגישה שהתקיימה למחרת היום, למד התובע כי לנתבעת טענות כלפיו על כך שהוא עוצר את הרכב במהלך יום העבודה באזורים בהם אין לקוחות ובכך למעשה מדווח על שעות עבודה, שעה שהלכה למעשה הוא לא עובד בשעות אלה, וכי הדבר נחשב להפרת אמון. לדברי התובע, הוא הסביר, כי אין לו משרד או שולחן ולכן הוא נוהג במשך כל שנות עבודתו בחברה לעבוד בתוך הרכב, להתקשר ללקוחות ולבצע את העבודה המשרדית מתוך הרכב.

3. ימים אחדים לאחר השימוע, ביום 05.02.19, קיבל התובע מכתב מהנתבעת ובו דרישה לקבל הסברים לגבי דיווחים כוזבים, ויומיים לאחר מכן מיום 07.02.19 ועד ליום 17.02.19, שהה בחופשת מחלה. ביום 10.02.19, בעודו בתקופת אי כושר, הודיעה לו הנתבעת כי הוא נדרש להשיב את כלי הרכב לחברה, ובאותו יום הוא נלקח ממנו והועבר לעובד אחר בנתבעת.

4. למחרת היום ב- 11.02.19 שלח התובע מכתב תשובה לנתבעת, בו הסביר, בין היתר, כי מדובר בעצירות בצדי הדרך לצורך התרעננות, שתייה ואכילה, שיחות עם לקוחות, פתרון בעיות דחופות בוואטסאפ, ביצוע הזמנות טלפוניות, תיעוד הזמנות בכתב בדפי דיווח של החברה וביומניה. עוד הוסיף, כי בעבר נאלץ לשלם דוחות בשל העובדה שענה לשיחות טלפון תוך כדי נהיגה וכי מדובר בעצירות לצורך עבודה ולכן אין מדובר בדיווח שעות כוזב. התובע סיים את מכתבו בבקשה כי תתקבל החלטה בעניינו בהקדם וכי ככל שיוחלט לפטרו, הדבר ייעשה "באופן מכובד וראוי" (מכתב התובע מיום 11.02.19 – נספח 5 לכתב התביעה).

5. לטענת התובע, ביום 17.02.19 התקשרה אליו מנהלת הנתבעת כדי לברר מתי הוא חוזר לעבודה על מנת להשיב לו את הרכב ששימש אותו והוא השיב לה כי הוא עתיד לחזור למחרת היום. אלא שעוד באותו יום, הוציאה אותה מנהלת שליח לביתו עם מכתב פיטורים הנושא תאריך 14.02.19 (להלן – מכתב הפיטורים). בסעיף 6 למכתב זה פורטו בטבלה נתונים ביחס לשיחות הטלפון שנערכו ע"י התובע בימים 23.07.18 ו- 24.07.18, ונטען כי האמור בטבלה מוכיח כי התובע לא ביצע ולו שיחה אחת בשעות בהן ישב ברכבו ובגינן קיבל שכר. בסעיף 8 לאותו מכתב, הודיעה לו הנתבעת כי לאור הפרת האמון ברגל גסה מצדו, הוא מפוטר מהעבודה ללא מתן הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים.

6. לאור האמור לעיל, תבע תשלום בגין הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, השלמת הפרשות לקופת פנסיה, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, וזאת משום שכבר ביום 02.01.19 קיבל הודעה מחברת הביטוח בה מתנהלת פוליסת ביטוח מנהלים על שמו, לפיה קיים חוב בשל חוסר בהפקדות בסך 12,170 ₪. לטענת התובע, כבר אז גמלה בלבה של התובעת ההחלטה לפטרו כאמתלה לאי תשלום הזכויות המגיעות לו על פי דין. עוד טען, כי הליך פיטוריו היה פגום שכן במכתב השימוע לא פורטו מהם אותם "ליקויים חמורים בעבודה" ובסופו של דבר הוא פוטר בעודו שוהה בתקופת מחלה. בנוסף, תבע פיצוי בגין אי קבלת הודעה על תנאי העסקה ועל שינוי בתנאי העסקה, למרות שבמהלך השנים שונה תפקידו ושונו רכיבים שונים בשכרו; עוד תבע פדיון ימי חופשה ופדיון ימי מחלה.

7. בנוסף, טען כי יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעת לבין מר אבי מפה, הבעלים ומנכ"ל הנתבעת, וזאת לאור ניסיון הנתבעים "להונות אותו כאדם וכעובד ולקפח את זכויותיו" (סעיף 95 לכתב התביעה) ולאור העובדה כי ההפרשות לקרן הפנסיה לא הועברו בזמן, בניגוד להוראות הדין.

8. בכתב ההגנה מטעמה, הקדימה הנתבעת וטענה, כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבע 2 על הסף מחמת היעדר יריבות, שכן מי שהעסיק אותו היא הנתבעת 1 ובין השניים מעולם לא התקיימו יחסי עבודה.