קידנה נ' טעם העיר פתרונות הסעדה בע"מ ואח'

לפניי תביעה שהגיש התובע, אזרח אריתראה, לתשלום זכויות סוציאליות המגיעות לו, לטענתו, בגין תקופת עבודתו בבית הקפה "ארלוזורוב", שברחוב אבא אחימאיר 1 בתל אביב (להלן: בית הקפה), החל מחודש אפריל 2015 ועד חודש אוקטובר 2015.

התביעה הוגשה תחילה כנגד הנתבעת 1 בלבד, אך במעמד הדיון שהתקיים בפניי ביום 2.3.2017 הצביע ב"כ הנתבעת 1 על מעורבותה של חברה נוספת בהעסקת התובע, חברת קפה בי אין בע"מ, ומשכך הסכימו הצדדים על צירופה של חברה זו כנתבעת נוספת בהליך, היא הנתבעת 2.

כתב התביעה המתוקן הוגש לתיק בית הדין ביום 18.4.2018 ונמסר כדין לידי הנתבעת 2 בצירוף הזמנה לדיון ביום 5.6.2017 (אישור מסירה למנהל מורשה מטעם הנתבעת 2, לאחר שלא אותרה בכתובתה הרשומה ברשם החברות, הוגש לתיק בית הדין ביום 18.6.2017).

חרף האמור, הנתבעת 2 לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לשני הדיונים שאליהם זומנה, ומשכך יש מקום ליתן כנגדה פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד, בהתאם לתקנות 43(א) ו- 49 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991.

אשר לנתבעת 1, ביום 4.5.2016 הוגש כתב הגנה מטעמה, וכן תצהיר עדות ראשית חתום בידי מר ניסים בר חן (להלן: מר ניסים בר חן).

ואולם, מר ניסים בר חן לא התייצב לדיון ההוכחות שהתקיים ביום 30.4.2018, וב"כ הנתבעת 1 אישר במעמד הדיון כי לא הוגשו תצהיר הנתבעת 1 בהליך, על כל המשמעויות הכרוכות בכך.

בנסיבות אלה, משלא הוצגה גרסה עובדתית נגדית לגרסתו של התובע, הרי שיש לקבל את גרסתו במלואה, וכך גם את התביעה על כל רכיביה.

מכל מקום, ולמעלה מן הדרוש אציין, כי השתכנעתי שיש לקבל את התביעה אף על יסוד התשתית הראייתית שהונחה בפניי, כפי שיפורט בקצרה להלן.

ראשית, הנתבעת 1 הודתה בהעסקתו של התובע החל מיום 1.4.2015 ועד ליום 31.7.2015 (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 13-14), אך טענה כי בגין תקופה זו שולמו לתובע כל זכויותיו.