א. דורי בניה בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו

מבוא

1. לפניי ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית ת"א – יפו (להלן: "ועדת הערר" או "הוועדה") מיום 20.03.2017, הנוגעת לשאלת הסיווג לצרכי ארנונה של שש מכולות המשמשות את המערערת באתר בניה ברחוב התבור 2 בתל אביב, בו הולך ונבנה על ידי המערערת מגדל מגורים.

2. שלוש מבין המכולות משמשות לחדריהם של מנהל הפרויקט, מנהל העבודה והמנהל האחראי על התקנת מערכות מיזוג אוויר בפרויקט; שתי מכולות משמשות כמחסנים לאחסון כלי העבודה, ומכולה אחת משמשת כביתן לשומר (להלן: "המכולות").

3. ביום 1.4.2015 השית מנהל הארנונה בעיריית תל אביב – יפו (להלן: "המשיב") על המערערת חיוב בארנונה כללית בגין המכולות. חיוב הארנונה הועמד, לאחר הסדרת מחלוקת בעניין השטח, על 60 מ"ר בסיווג של "בניינים שאינם משמשים למגורים".

4. ביום 14.07.2015 הגישה המערערת השגה על חיוב הארנונה. המשיב דחה את ההשגה בנימוק כי המכולות חויבו בארנונה כדין.

5. על החלטת המשיב הגישה המערערת ביום 11.10.2015 ערר לועדת הערר.

6. בהחלטתה מיום 20.03.2017 דחתה ועדת הערר את הערר, בנימוק שגם מבנים ארעיים הם בני חיוב בארנונה לפי פסיקת בתי המשפט, משום שלפי המבחן הכלכלי הם מצמיחים תועלת כלכלית לבעליהם. עוד קבעה הוועדה, באמירה לקונית, כי לא מצאה סימוכין ו/או הנמקה המצדיקה את שינוי סיווג המכולות לסיווג "מלאכה ותעשייה". ועדת הערר ציינה בהקשר זה כי: "משנקבע כי דין המכולות להיות בנות חיוב וזאת מתוקף השימוש הנעשה בהן שלא במסגרת מהלך הבנייה הרי שחיובן בסיווג עסקים אינו מוטעה".

7. מכאן הערעור שלפניי.

   טענות המערערת

8. המערערת טוענת כי פסקי הדין אליהם הפנתה הוועדה בהחלטתה אינם עדכניים משום שניתנו לפני כעשר שנים, ומרבית הרשויות המקומיות אינן נוהגות לחייב בארנונה מכולות המצויות באתרי בניה.