עיריית פתח תקווה ואח' נ' המכללה למנהל ואח'

בפני שני ערעורים שהגישה עירית פתח תקוה (להלן "העיריה") המכוונים כנגד 3 החלטות של ועדת הערר לענייני ארנונה כללית, אשר קיבלה את העררים שהגישו המכללה למנהל (ערר 77/15 וערר 44/16) וברנד יואל (כלי זמר בע"מ) (ערר 74/15) וקבעה כי יש לסווג את שטחי החניה הצמודים לנכס בו מחזיקה כל אחת מהן בסווג "קרקע תפוסה" בהתאם לסעיף 3.8.4 לצו הארנונה, דהיינו, יש להפחית משטחי החניה את שטח תכסית העסק X2 ולחייב את שארית השטח (ככל שיוותר), בתעריף "קרקע תפוסה למכוניות" על פי סעיף 2.8.2 לצו הארנונה (להלן "המכללה" ו"כלי זמר" בהתאמה, ביחד "המשיבות").

הדיון בכל אחד מהערעורים נערך בנפרד אך לאור זהות הטענה המרכזית בשני הערעורים וזהות עורכי הדין, החלטתי לתת בהם פסק דין משותף.

הוראות צו הארנונה 

1. בטרם אפרט את העובדות הרלוונטיות בכל אחד מהערעורים, ואת טענות הצדדים, אפנה לסעיפים הרלוונטיים בצו הארנונה של פתח תקוה הכולל 4 פרקים:

הפרק הראשון – פרק כללי המטיל את החיוב בארנונה.

הפרק השני – פרק התעריפים, קובע את התעריפים השונים לכל סיווג.

הפרק השלישי – פרק המכיל כללים, הגדרות ושיטות מדידה.

הפרק הרביעי – כולל הוראות לענין הנחות ממיסים, הסדרי לתשלום, אישור לטאבו ואחרים.

2. שתי הגדרות בפרק ההגדרות, הנוגעות למחלוקת בין הצדדים המתמקדת בשאלה אם לסווג את שטחי החניה המשמשים את המשיבות בסווג "חניון" או בסווג "קרקע תפוסה", רלוונטיות לענייננו.

"חניון" מוגדר בסעיף 3.11 לצו שכותרתו "חניונים":

"שטח מקורה או שאינו מקורה, אשר שימושו העיקרי הוא לחניון, לחנית כלי רכב זמנית ומתחלפת בלבד, לרבות שטחי גישה ו/או חניית הרכב בשטחי מעברים ו/או שטחים משותפים ו/או חנייה על רמפה ו/או חנייה בקומות (על מתקני הגבהה), תמורת כל סוג תשלום כלשהו, יחויב לפי תעריף חניון, לרבות שטחי חניה בכל קומה וקומה או/ו השטחים שבשימוש מתקני הגבהה.

במקרה של חניון משותף יתחלק כל השטח בין כל המחזיקים או/ו המשתמשים, לפי ההגדרה הנ"ל".

פרק 3.8 שכותרתו "קרקע תפוסה לכל סוגי העסקים", כולל מספר הגדרות של "קרקע תפוסה", בהתאם לשימוש שנעשה בקרקע ולענייננו רלוונטי סעיף 3.8.4 בו מוגדרת "קרקע תפוסה שאינה מקורה":

"כל קרקע שאינה מקורה שעיקר שימושה עם הבנין כחצר או כגינה או לכל צורך אחר של המבנה בבניינים אשר אינם משמשים למגורים. החיוב יוטל על שטח הקרקע בניכוי השטח עליו בנוי הבנין, וכן שטח קרקע זהה נוסף. החיוב בגין קרקע תפוסה יהיה אחיד בכל אזורי העיר למעט מקרים בהם נקבע אחרת"

קביעת הסיווג של שטחי החניה כ"חניון" או כ"קרקע תפוסה" תשפיע על גודל השטח שיש לחייב בו כל אחת מהמשיבות.

סווג שטחי החניה כ"חניון", כפי שטוענת העיריה, משמעו חיוב כל שטח החניון. חיוב שטחי החניה כ"קרקע תפוסה שאינה מקורה", כפי שטוענות המשיבות, וכפי שקבעה ועדת הערר, משמעו חיוב השטח שנותר לאחר הפחתת שטח התכסית עליו בנוי המבנה X 2.

בפרק התעריפים רלוונטיים לענייננו שני תעריפים. תעריף "קרקע תפוסה למכוניות" הקבוע בסעיף 2.8.2 לצו וקובע כי: