ורנו נ' משרד הפנים

הערעור

1.לפניי ערעור מינהלי על פסק-דינו של בית-הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן – בית-הדין) מיום 3.9.17, בתיק ערר 2140/16. בפסק-דינו דחה בית-הדין ערר שהגישה המערערת על החלטת מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, מיום 24.1.16, לאמץ את המלצת הוועדה הבינמשרדית למתן מעמד מטעמים הומניטאריים (להלן – הוועדה הבינמשרדית), לדחות את בקשת העותרת, אזרחית הפיליפינים, לקבלת מעמד בישראל שהוגשה בהתאם ל"נוהל הטיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני-זוג של ישראלים" (נוהל 5.2.0017; להלן – נוהל הפסקת ההליך המדורג).

הרקע העובדתי

2.להלן הרקע העובדתי כפי שעולה מפסק-דינו של בית-הדין לעררים ומהראיות שהובאו לפניו.

המערערת הִנה אזרחית הפיליפינים, ילידת 1959, אֵם לשלוש בנות בגירות המתגוררות בחו"ל. היא נכנסה לישראל כדין, בשנת 2002, כעובדת סיעודית על-פי רישיון ב/1, אשר הוארך מעת לעת עד ליום 10.8.09. במהלך עבודתה אצל מעסיקה הראשון, פגשה המערערת את בן-זוגה המנוח (להלן – המנוח), אזרח ישראלי, והשניים החלו לנהל קשר זוגי. ביום 3.6.09 הגישו בני-הזוג בקשה להסדרת מעמדה של המערערת בישראל מכוח נוהל "חיים משותפים". ביום 11.8.00 הונפק למערערת רישיון מסוג ב/1 לשנה, שתוקפו הוארך מעת לעת עד ליום 4.1.11. בחודש ספטמבר 2010 נישאו בני-הזוג במהלך ביקור בארה"ב, וביום 4.1.11 הונפק למערערת רישיון מסוג א/5, אשר תוקפו הוארך מזמן לזמן, עד ליום 30.12.14. הואיל ובני הזוג נישאו, הייתה המערערת זכאית לקבלת מעמד קבע בישראל החל מחודש ינואר 2015. ואולם, בחודש יוני 2014, כחצי שנה לפני תום "ההליך המדורג" נפטר המנוח במהלך שהותם של בני-הזוג בארה"ב. ביום 18.9.14 התייצבה המערערת בלשכת רשות האוכלוסין, הודיעה על פטירת בן-זוגה וביקשה להאריך את הרישיון שברשותה. באותו מועד נערך לה ריאיון, שבמסגרתו פירטה, בין היתר, את נסיבותיה האישיות. אשרתה מסוג א/5 הוארכה פעם נוספת.

ביום 18.12.14 הגישה המערערת בקשה לקבלת רישיון שהייה בישראל מטעמים הומניטאריים, נוכח הפסקת ההליך המדורג עקב פטירת בעלה. בהתאם לנוהל הפסקת ההליך המדורג, הוחלט על-ידי המשיב כי יש להעלות את עניינה של המערערת לדיון בוועדה הבינמשרדית. יצוין, כי למרות שעל-פי הנוהל, יש לערוך לבן-הזוג הזר ריאיון בלשכת רשות האוכלוסין בטרם העברת עניינו לדיון בוועדה הבינמשרדית, נערך למערערת מעין "ריאיון טלפוני" קצר. יצוין, כי הריאיון הטלפוני כלל רישום לקוני של תשובות לשש שאלות. המערערת ציינה, במענה לארבע שאלות, כי היא מתגוררת באותה דירה; כי יש לה קשר עם בני משפחתו של המנוח; וכי יש לה שלוש בנות בגירות המתגוררות בחו"ל, וכן דירה בחו"ל שאחת מהבנות מתגוררת בה. לשאלה, האם יש לה משהו "להוסיף", השיבה כי "היא אוהבת את הארץ וטוב לה עם משפחתו של בעלה".

המלצת הוועדה הבינמשרדית והחלטת יו"ר הוועדה

3.ביום 30.12.15 התכנסה הוועדה הבינמשרדית לדיון בעניינה של המערערת. חברי הוועדה המליצו ליו"ר הוועדה לדחות את הבקשה לקבלת מעמד הואיל ו"הבקשה אינה מעלה טעמים הומניטאריים מיוחדים המצדיקים מתן מעמד למבקשת בישראל".

ביום 24.1.16 החליט מנכ"ל רשות האוכלוסין ויו"ר הוועדה לאמץ את ההמלצה, בציינו כי "נבחנו זיקותיה של המבקשת לישראל ולחו"ל וכפי שיפורט להלן, זיקתה של המבקשת לחו"ל חזקה וממשית מזיקתה לישראל". בהחלטתו התייחס מנכ"ל רשות האוכלוסין למשך תקופת השהייה של המבקשת בישראל, בציינו כי אין בתקופה הארוכה "כדי להטות את מבחן הזיקות לישראל", כאשר "את מרבית שנותיה, הצעירות והבגירות, העבירה המבקשת במקום מושבה שבחו"ל". כן התייחס יו"ר הרשות לקשרים המשפחתיים של המערערת, וציין כי אין לה בני משפחה בישראל, אך מנגד שלוש בנותיה שוהות במדינת מוצאה. כן הוסיף יו"ר הרשות, כי המערערת מחזיקה בנכס מגורים במדינת מוצאה, ואחת מבנותיה מתגוררת בנכס זה. לאור האמור, החליט יו"ר הרשות (כלשונו) "לאמץ את המלצת חברי הוועדה ולסרב לבקשה".

החלטת יו"ר הרשות הומצאה למערערת באיחור, רק ביום 6.6.16, כאשר התייצבה בלשכת המשיב כדי לחדש את האשרה שברשותה.