מדינת ישראל נ' חליל

לפניי בקשה לדחיית מועד ביצועו של צו הריסה.

בתצהירו של האדריכל, בשיר טוויל, אשר צורף לבקשה, נטען כי הוא מקדם הליך של קבלת היתר בנייה למבנה, כי הבקשה שהוגשה נידונה בוועדה המקומית והומלץ לאשר אותה, כי רוב דרישות מחלקת הרישוי מולאו ונותר רק עניין אישור היטל ההשבחה, כאשר בעניין זה הוגשה השגה. לטענת המבקש, הוא נמצא בישורת האחרונה לקראת קבלת היתר בנייה.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי מאז מתן הארכה האחרונה לא חלה התקדמות תכנונית, וההיתר אינו בהישג יד.

בתשובה טוען המבקש, כי ביום 19.2.17 התקיים דיון בוועדה המקומית, אשר האריכה את תוקף החלטתה עד חודש מאי 2017 על מנת לאפשר למבקש להגיש את האישורים האחרונים הנדרשים לצורך אישור הבקשה לקבלת היתר בנייה. נכון להיום ארם התקבלה החלטה בהשגה שהוגשה ביחס להיטל ההשבחה. בנוסף, סוכם על הגשת בקשה חדשה שתסתמך על הבקשה הקודמת, ובקשה זו תוגש תוך פרק זמן קצר יחסית.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובתיק בית המשפט, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

נקודת המוצא לדיון בבקשה לפי סעיף 207 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט-2008, נקבעה ע"י כב' בית המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין ובכלל זה ברע"פ 8220/15. בית המשפט שב והדגיש, כי דחיית מועד ביצוע צו תעשה במקרים חריגים ויוצאי דופן, וזאת כאשר היתר הבנייה מצוי בהישג יד:

"הכלל הנוהג בפסיקה הוא כי ככלל, צו הריסה יבוצע במועדו, ואילו היעתרות לבקשה לדחיית המועד לביצוע הצו תיעשה רק במקרים "חריגים ויוצאי דופן", בהם היתר הבנייה מצוי בהישג יד ורק עיכוב פורמלי מעכב את קבלתו... יוטעם, כי הנטל להוכיח כי קבלת ההיתר קרובה מוטל על המבקש את עיכוב ביצוע צו ההריסה, ובעניין זה אין די בטענות בעלמא בדבר קיומו של הליך תכנוני כלשהו" (רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, 27/12/15 (פורסם בנבו)).

במקרה זה, מדובר בבנייה ללא היתר, אשר ניצבת על תילה משנת 2003, וטרם הוכשרה. מצב דברים זה מתקרב לסטטוס של הנצחת העבירה, דבר שלא ניתן להשלים עמו ושיש בו התרסה ישירה כנגד שלטון החוק. העותר לדחיית ביצועו של צו הריסה במצב מעין זה נדרש להראות צפי מוחשי וקרוב להכשרת העבירה, אחרת יגבר האינטרס הציבורי שבביצוע הצו והסרת העבירה.

חרף הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה, וארכות שונות שניתנו למבקש, לא הוכחה התקדמות ממשית לאחרונה בהליכי התכנון, טרם התקבלו כל האישורים הנדרשים לקבלת היתר, וכעת נדרש מבקש להגיש בקשה חדשה, כך שלא ניתן לומר כי ההיתר הוא "בהישג יד".

לנוכח הוותק של העבירה והיקפה, הרי שבהעדר אופק תכנוני ברור שעשוי להכשיר את המבנה, ומשלא הוכחה התקדמות ממשית בהליכי הכשרת הבניה, האינטרס הציבורי המחייב ביצוע צווי ההריסה לאלתר, וזאת כדי למגר עבירות של בנייה בלתי חוקית ולאכוף את צווי בית המשפט, גובר על האינטרס הפרטי (ראו: ע"פ (י-ם) 36881-03-13 סנאא עטיה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), 17/07/13).

לפיכך, הבקשה נדחית.