קים לוסטיגמן ייזום ובניה בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני-מפרק אחוזת זיזה בע"מ ואח'

לפניי בקשת נושה להתיר לו הגשת תביעה אישית כנגד המשיבים 1 ו-2 , בעלי תפקיד בהליכי חדלות פירעון, כלפיהם נטענו טענות רשלנות וגרם הפרת חוזה בנוגע להסכם קומבינציה משנת 1999 שנחתם בין המבקשת לבין המנוח דוד זיזה ז"ל, שהיה הבעלים של הזכויות במקרקעין נשוא ההסכם.

רקע והליכים קודמים

1. ביום 15.7.1999 נחתם הסכם קומבינציה בין המבקשת לבין המנוח דוד זיזה ז"ל ( להלן: "המנוח"). במסגרת ההסכם התחייב המנוח להעמיד את הקרקע ברחוב אגרון בירושלים, הידועה כגוש 30036 חלקות 61,62,63 (להלן: "המקרקעין" או "הנכס") לרשות המבקשת לצורך ביצוע עבודות בניה כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ וזכויות צד שלישי. המבקשת התחייבה לבנות במקרקעין יחידות דיור בהתאם לתכנית בניין עיר שתאושר, במימון בנק למשכנתאות, באופן שבבוא היום תרשמנה על שם המנוח 50% מהדירות שתיבנינה. המבקשת התחייבה להעמיד למנוח הלוואה בסך 1,200,000 דולר אשר המנוח התחייב להחזיר תוך 6 חודשים, לתשלום חובות לצדדים שלישיים, על מנת להסיר רישומם של עיקולים והערות אזהרה שהיו רשומים על המקרקעין. המנוח התחייב כי תירשמנה משכנתא מדרגה ראשונה לטובת הבנק ומשכנתא מדרגה שניה לטובת המבקשת.

2. העסקה דווחה לרשויות המס וחויבה במס שבח ובמס רכישה. רק כשנתיים לאחר חתימת ההסכם עלה בידי המבקשת לרשום לטובתה הערות אזהרה ביחס להסכם הקומבינציה ולרשום משכנתאות לטובת בנק הפועלים ולטובתה. המבקשת התקשרה עם אדריכל, הגישה בקשות להיתר בניה, הגישה עתירה מנהלית ביחס להחלטות ועדות התכנון והבניה, אולם בשל בעיות שונות, חל עיכוב ניכר בקבלת היתר בניה עבור הפרוייקט.

3. ביום 5.2.2010 נשלחה למבקשת על ידי המנוח, באמצעות ב"כ, הודעת ביטול של הסכם הקומבינציה.

4. לפני המשך תיאור האירועים הבאים נחזור ונתייחס להליך הפירוק שהחל מספר שנים קודם לכן. המנוח ואחיו מרדכי היו בעלי המניות ומנהליה של אחוזת ברוך זיזה בע"מ. ביום 30.10.03 ניתן צו לפירוקה וביום 7.6.94 הוכרו המנוח ואחיו פושטי רגל ומונה נאמן על נכסיהם. ביום 24.10.95 התקבלה בחברה החלטה לפיה סך של 2,758,380 ₪ יועבר למנוח ואחיו כהלוואת בעלים שתוחזר על ידי הבעלים לחברה לא יאוחר מ-10 שנים מיום חתימת הפרוטוקול על ידי הנאמן. במסגרת הליך פירוק החברה הוגשו הליכים נגד המנוח להשבת כספים לקופת הפירוק. ביום 27.7.10 הגיעו המפרק והמנוח להסכם פשרה, לפיו ישלם המנוח לקופת הפירוק סך של 2,500,000 ₪ מתוך מכירת המקרקעין. בהתאם להסכם הפשרה, המנוח ייפה את כוחו של עו"ד עמנואל צנטלר (המשיב 2) לפעול למכירת המקרקעין ולשלם מתמורת המכירה את הסכומים על פי הסכם הפשרה. המנוח התחייב בהסכם לפעול למכירת המקרקעין ולעשות לזירוז ולהחשת המכירה והוסכם שכל חודש של עיכוב בתשלום החל מתאריך 1.8.09 יזכה את קופת הפירוק בתוספת של 1% ריבית. עוד הוסכם כי אם עד ליום 20.3.11 לא תימכר הקרקע על ידי המנוח, כי אז- " עוה"ד עמנואל צנטלר המתמנה כיום ככונס נכסים במסגרת תיק הפירוק למימוש ועיקול למכירת הקרקע, והוא מתחייב לפעול כנאמן של דוד זיזה ושל המפרק... ולהבטחת העברת הכספים המתחייבים מהסכם זה לידי המפרק." עוד נקבע בהסכם, כי אם המשיב 2 לא ימכור את הנכס מסיבות התלויות בו או במנוח, המפרק (המשיב 1) ימכור את הנכס. לבסוף, נקבע כי תוקפו של ההסכם מותנה באישור בית המשפט של פירוק והמפרק התחייב לפנות לבית המשפט לאישור ההסכם.

5. המפרק פנה לבית משפט זה בבקשה לאישור הסכם הפשרה ובגדרה ביקש אף את אישור מינויו של עו"ד צנטלר ככונס נכסים על זכויות המנוח במקרקעין. בית המשפט (כבוד השופט דוד מינץ) אישר ביום 5.8.10 את ההסדר, בכפוף למתן הודעה סותרת מטעם הכנ"ר ומינה את עו"ד צנטלר ככונס נכסים כמבוקש. ביום 19.9.10 חזר ופנה המפרק לבית משפט זה לאור אי מתן הודעה סותרת מטעם הכנ"ר ובית המשפט (כבוד השופט דוד מינץ) קבע בהחלטה מיום 19.9.10 כי ההסדר מאושר בהמשך להחלטה הקודמת מיום 5.8.10 וציין כי באותה החלטה כבר מונה עו"ד צנטלר כונס נכסים. ביום 18.10.10 נחתמה פסיקתא, בגדרה נאמר כי ביום 19.9.10 אושר מינוי עו"ד צנטלר ככונס נכסים על המקרקעין, כדי לפעול למכירתם.

6. במהלך חודש אפריל 2011 נודע למבקשת אודות מינוי כונס הנכסים וביום 15.5.11 פנתה המבקשת, באמצעות ב"כ, אל המשיב 2. במכתב הנ"ל נאמר כי בעקבות מאמצים רבים שהושקעו על ידה, עלה בידי המבקשת לקבל אישור של שירותי הצלה וכיבוי אש להצעת המבקשת לפתרון בעיות כיבוי אש שהתעוררו ביחס למקרקעין והיא ממתינה לאישור גם מנציבות כבאות והצלה. עוד צוין במכתב, כי -"אם יתקבל אישור כאמור, תבקש המבקשת, כך נראה, שלא לממש את זכותה למימוש המשכנתא הרשומה לטובתה, אלא לממש דווקא את זכותה לאכיפת ההסכם האמור, על כל הנובע ומשתמע מכך, לרבות בכל הקשור למינויך ככונס נכסים למכירת המקרקעין".