בוזגלו ואח' נ' ברנר ואח'

תביעה קטנה ע"ס 14,963 ₪ בגין הפרת חוזה שכירות. בכתב התביעה נטען כי התובעים השכירו דירה לנתבעים וכי הנתבעים הפרו את הסכם השכירות מספר הפרות כדלקמן:

1.לא החזירו את מצב הדירה לקדמותו אלא השאירו אותה במצב שהיא צריכה צבע ותיקונים בסך של 8,775 ₪.

2.השאירו חוב לחברת החשמל בסך 683 ₪.

3.גרמו נזק לווילון בחדר שינה בסך של 139 ₪.

4.מסרו את הדירה ב 4.8.2017 באיחור בניגוד לחוזה. בגין רכיב זה תובעים התובעים סך של 2,200 ₪.

5.אי תשלום חוב מים פסגת הגליל בסך של 318 ₪.

6.אי תשלום חוב מסים לישוב בסך 1300 ₪.

נוסף על כך, מבקשים התובעים לחייב את הנתבעים בתשלום הוצאות עו"ד בסך של 878 ₪ ופיצוי בגין

הפסד ימי עבודה לתובע בסך של 370 ₪.

הנתבעים הגישו כתב הגנה בו הכחישו את טענות התובעים וטענו כי הייתה הסכמה בע"פ בשיחה טלפונית לפינוי הדירה ב- 4.8.2017. יתרה מזו, נחתם הסכם גישור שבו נדחה פינוי הדירה ל 4.8.2017.

אשר לנזקים לדירה טענו הנתבעים כי הדירה נשמרה על ידם כראוי. אשר לחוב לחברת החשמל הביעו נכונות שאם קיימת יתרה, הם ישלמוהו. אשר לחברת המים טענו כי לא קיים חוב . לגבי מסי הישוב טענו גם כן שאין חוב לתקופה שבגינה התגוררו בדירה. הנתבעים הוסיפו וטענו כי הגוון של הצבע שבו צבעו את הדירה יותר טוב ואף יותר יקר מהצבע הלבן שהיה קודם לכן. לפיכך ביקשו הנתבעים לדחות את התביעה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ובחנתי את המוצגים שהונחו על שולחני, באתי למסקנה כי עליי לדחות את כל מרכיבי התביעה למעט רכיב יתרת חוב לחברת החשמל אשר הנתבעים לא שללו את קיומו ואף הביעו נכונות לשלמו.

הנימוקים יובאו להלן באופן תמציתי כפי שמורה תקנה 15ב ל תקנות שיפוט בתביעות קטנות תשל"ז 1976: