דנבר צבעים וציפויים ישראל (2002) בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל משרד לבטחון פנים- רשות ארצית לכבאות ואח'

 הצדדים השלישיים:

1. עיריית אופקים

2. איילון חברה לביטוח בע"מ

ע"י עו"ד יובל ראובינוף

מבוא

1. התובעת מס' 1 (להלן: דנבר) היא חברה שעוסקת בייצור ובשיווק של צבעים, ציפויים, חומרי איטום וחומרי ניקוי. את פעילותה קיימה דנבר במבנה שהיה מצוי במועד הרלוונטי לתביעה באזור התעשייה של אופקים. בעלת המבנה היא התובעת מס' 2 (להלן: דנבר אחזקות). דנבר ודנבר אחזקות נשלטות על ידי התובעים מס' 3 ו- 4 (להלן בהתאמה: קוגן ו- בלן, מאחר ואין יריבות בין התובעים השונים אתייחס אליהם במאוחד אלא אם נדרשת הבחנה ביניהם).

    

2. בלילה שבין 2.7.2009 ל- 3.7.2009 פרצה אש שהביאה לשריפת מפעלה של דנבר על כל תכולתו, לאובדן מלא או קרוב למלא של המלאי והציוד שהיו בו, וכן להרס המבנה. השריפה הסבה לתובעים גם אבדן רווחים ונזקים נוספים. התובעים פנו למבטחת שביטחה אותם בגין סיכוני אש, הנתבעת מס' 2 (להלן: הפניקס), וקיבלו ממנה תגמולי ביטוח. מאחר ומלכתחילה ביטחו התובעים את רכושם באופן חסר ולא על מלוא הערך שלו, הם שופו, לטענתם, רק עבור חלק קטן מהפסדיהם.

    

3. בתביעה שלפני, תביעה כספית על סך של 18,000,000 ₪, מפנים התובעים את טענותיהם כלפי איגוד ערים באר שבע (שירותי כבאות) (להלן" איגוד הערים), שהכבאים המועסקים בו היו אמונים על כיבוי השריפה. התובעים טוענים כי מחדלים בפעילותם של הכבאים הביאו להשמדת המפעל על תכולתו וגרמו לנזקיהם. לאחר חקיקת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב-2012 (להלן: חוק הרשות הארצית לכבאות), הועברו הזכויות והחובות של איגוד הערים לנתבעת 1, הרשות הארצית לכבאות והצלה (להלן: הרשות או רשות הכבאות), והיא זו שתחוב בפיצוי על הנזקים, ככל שייקבע כי מוטלת אחריות על איגוד הערים. לצד התביעה כלפי הרשות תבעו התובעים גם את הפניקס, הפעם ב'כובעה' כמבטחת החבות של איגוד הערים, וכפועל יוצא מכך כמבטחת החבות של הרשות (להבדיל מהדרישה לתגמולי ביטוח שהופנתה אליה כמי שביטחה את המפעל ונענתה עוד טרם הגשת התביעה).

    

4. עיקר טענות התובעים כלפי הרשות מופנה לדרך תפקוד הכבאים במהלך ליל השריפה. התובעים טוענים כי אף שאלו ידעו את טיב המפעל, ואת החומרים הדליקים והמסוכנים המאוחסנים בו, לא נקטו בצעדים הנדרשים לכיבוי השריפה. את טענותיהם ממקדים התובעים בשלושה היבטים עיקריים: