ענתבי נ' בעז בכרך סוכנות לביטוח

היום, התקיים לפניי דיון בתביעה דנן, בו שמעתי את עדויות הצדדים: התובע, הנתבע וכן העד מטעם הנתבע, מר יצחק עמיאל, עובד של הנתבע שטיפל בתביעות הביטוח של התובע.

התביעה המקורית הוגשה על סך של 10,377 ₪, כנגד שתי נתבעות נוספות, שומרה חברה לביטוח בע"מ וכן שלום דניאלה. ניתנו פסקי דין כנגד הנתבעות 1 ו-2, במסגרתם קיבל התובע פיצוי מהנתבעות, כך שנשארה לפניי תביעתו של התובע כנגד הנתבע.

בסעיף 15 לכתב התביעה ציין התובע את עילת התביעה כנגד הנתבע, בסך של 2,500 ₪, בגין עגמת נפש וטרחה שנגרמה לו עקב מחדלי הנתבע, שגרמו לכך שלא קיבל את סכום הפיצויים.

במהלך הדיון היום, טען התובע כי הוא זכאי לקבל מהנתבע ההפרש הכספי בין הנזקים שנגרמו לו לבין מה ששולם לו בפועל במסגרת הסכם הפשרה, כ-500 ₪, וכן 2,500 ₪ עגמת נפש על התמשכות ההליכים. התובע לא ביקש וממילא לא קיבל אישור בית משפט לתקן את כתב התביעה, ולפיכך אין באפשרותו להוסיף עילות נוספות כנגד הנתבע ו/או לתבוע מעבר לסך של 2,500 ₪ בגין עגמת נפש.

מעדויות הצדדים בפניי נוצר אצלי הרושם, כי ככל שנגרם עיכוב בקבלת הכספים, הדבר נובע בין היתר מהעובדה שהתובע לא מסר לנתבע את כתובתו העדכנית. כמו כן, התובע לא ציין בנ/6 את מספרי הרישוי של כלי הרכב שהיו מעורבים בתאונות עם רכבו.

אינני נדרש להכרעה האם אכן הנתבע התרשל בכך שהגיש תביעה למבטחת שומרה להפעיל את הפוליסה בניגוד לדעתו של התובע, מכיוון שלמעשה, התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק ממשי כתוצאה מכך. מעיון בנ/11 עולה, כי סוכנות הביטוח של הנתבע ביקשה מהמבטחת שומרה לשלם לתובע את מלוא הנזק מבלי לחייב את התובע בהפסד הנחת העדר תביעות.