ברהון נ' מדינת ישראל - הרשות לאסירי ציון

מבוא

1. ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר לפי חוק תגמולים לאסירי ציון ובני משפחותיהם, התשנ"ב-1992 (להלן בהתאמה: ועדת הערר ו-החוק), מיום 15.1.2017, בגדרה נדחתה בקשת המערער להכיר באביו, בריהון גרבריס ז"ל (להלן: המנוח) כהרוג מלכות.

    

2. ביסוד ההתדיינויות בין הצדדים פרשנותו של סעיף 1(א) לחוק, הקובע כי:

    

   "הרוג מלכות" יהיה אחד מאלה:

    

   (1) מי שלאחר קום המדינה הוצא להורג או הומת בארץ אויב, בידי שלטונות מדינה זרה בגלל פעילותו הציונית...".

    

3. כפי שאפרט להלן, נקודת המוצא לדיון שלפני היא כי המנוח אכן הומת בארץ אויב בידי שלטונות של מדינה זרה, וכן פעל פעילות ציונית. המחלוקת ממוקדת בשאלת הקשר הסיבתי בין הפעילות הציונית לבין המוות.

    

4. עניינו של המנוח נדון לפני ועדת הרשות ולפני ועדת הערר מספר פעמים, וכן נדון בערעור מנהלי קודם לפני בית משפט זה (עמ"נ 5165-07-14, פסק דינו של כב' השופט ד"ר י' מרזל מיום 27.11.2014, להלן: פסק הדין הראשון)). לאחר מתן פסק הדין הראשון, הוחזר הדיון לוועדת הרשות לצורך קביעתם של ממצאים עובדתיים חסרים. ועדת הרשות קיימה דיון, שמעה עדויות וקיבלה החלטה. ערר שהוגש לוועדת הערר התקבל, והדיון הוחזר לוועדת הרשות לצורך מתן החלטה מנומקת. לאחר שזו ניתנה, הובא העניין שוב לוועדת הערר, וזו הגיעה לכלל מסקנה, על יסוד התשתית העובדתית כפי שהונחה, כי המנוח אינו עונה על אחד מרכיבי ההגדרה – וכי לא הונח יסוד מספיק לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין מותו לבין פעילותו הציונית.