מדינת ישראל נ' מזרחי

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן עקב אי התייצבות הנאשם.

לנאשם נרשם דוח שעניינו שימוש בטלפון תוך תנועת הרכב (אופניים חשמליים) שלא באמצעות דיבורית. ההזמנה לדיון נשלחה למענו של הנאשם וחזרה בציון "לא נדרש". בעקבות זאת נשפט הנאשם כאמור. הנאשם מודה כי רכב על אופניים חשמליים ובמקביל שוחח בטלפון. הוא טוען כי לא ידע שמדובר בעבירה. עוד הוא טוען כי במועד הדיון שהה במאסר (ליתר דיוק: במעצר).

התביעה מתנגדת לבקשה. לטענתה, לא עולה מאישור שהיית אסיר שצירף הנאשם כי במועד הרלוונטי היה הנאשם בבית הסוהר.

דיון והכרעה

שני טעמים עשויים להצדיק ביטול פסק דין שניתן עקב אי התייצבות הנאשם לדיון. הראשון, חשש לגרימת עיוות דין לנאשם אם לא יבוטל פסק הדין. השני, הצגת הסבר סביר לאי התייצבות לדיון. במקרה זה ספק אם הנאשם לא עמד בהוכחת האמור. הנאשם מודה כי למעשה כי קיים את יסודות העבירה לפי תקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה אך טוען לאי ידיעת האיסור הפלילי. על פי סעיף 34יז לחוק העונשין תשל"ז – 1977 נדרש כי אי ידיעת האיסר הפלילי תהיה " בלתי נמנעת אורח סביר" על מנת להקים לנאשם הגנה. במלים אחרות, הנאשם נדרש להראות כי למרות מאמץ שהקדיש לבירור הדין תוך שימוש באמצעים סבירים שעמדו לרשותו לא היה באפשרותו לדעת על האיסור (ע"פ 845/02‏ ‏ מדינת ישראל נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית, פ''ד סב(3) 307 (2007)). הנאשם אינו טוען – וודאי לא מוכיח – כי ניסה לברר את המצב המשפטי וממילא לא הראה כי גם שימוש באמצעים סבירים מצידו לא היה מאפשר לו לדעת את תוכן האיסור הפלילי. מכאן שספק גדול אם עומדת לנאשם הגנה באופן כזה שהותרת הרשעתו על כנה מסבה לו עיוות דין.

הטעם השני לביטול פסק הדין הוא קיום הסבר סביר לאי התייצבות לדיון. לכאורה, שהייתו של הנאשם במעצר במועד הרלוונטי מהווה הסבר סביר. עם זאת וכידוע, שהייתו של אדם בין כותלי בית הסוהר אינה מנתקת אותו מן העולם וממשפחתו. קיימים די והותר אמצעים לאפשר לנאשם, גם בהיותו במעצר, לעמוד בקשר עם משפחתו, לקבל את ההזמנה לדיון להעבירה לטיפול שב"ס במטרה לאפשר לו להגיע בליווי שב"ס לבית המשפט, בדומה לעצירים או אסירים אחרים המגיעים תדיר לדיונים מבית המעצר. אין בבקשה הסבר מדוע לא טרח הנאשם להעביר את ההזמנה לטיפול שב"ס.

מן האמור עד כה עולה כי טענת ההגנה שהעלה הנאשם נשענת על כרעי תרנגולת וההסבר שניתן לאי התייצבות הנאשם לדיון אינו משכנע. בנסיבות אלה היה מקום לדחות את הבקשה. עם זאת, לפנים משורת הדין ועל מנת שהנאשם יזכה ליומו בבית המשפט, החלטתי לבטל את פסק הדין בכפוף לכך שהנאשם ישלם הוצאות בסך 300 ₪ לטובת אוצר המדינה וזאת עד 28.10.17. לא ישולמו ההוצאות כאמור יראו בקשה זו כבקשה שנדחתה ללא צורך בהחלטה נוספת.

המזכירות תעביר עותק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח אלול תשע"ז, 19 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: