פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

ביום 1.2.15 הגיש התובע תביעתו, במסגרתה עתר להכרה בליקוי השמיעה וטנטון תמידי הנטענים על ידו, כפגיעה בעבודה. זאת, לאחר שהנתבע דחה את תביעתו בעניין זה במכתבו מיום 17.2.14, מן הטעם שהתובע לא נחשף בעבודתו לרעש העולה על המותר על פי הוראות סעיף 84א(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש], התשנ"ה- 1995 וסעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל- 1970 (להלן- החלטת הדחייה). לפי התובע, לאחר החלטת הדחייה פנה הוא לנתבע עם מידע חדש, ממנו עולה כי חלק מהנתונים שהיו בידי הנתבע בעת שקיבל את החלטתו הנ"ל היו שגויים, אולם חרף פניותיו, לא זכה הוא לכל תגובה מצידו של הנתבע.

בהודעתו מיום 2.7.15, עדכן הנתבע כי לאחר קבלת הנתונים החדשים ממעבידו של התובע, המעידים כי התובע אכן נחשף בעבודתו לרעש מזיק (נתונים הסותרים מידע קודם שהתקבל מהמעביד), החליט הנתבע לחזור בו מהדחייה, ולאשר את תביעת התובע להכרה בירידה בשמיעה ובטנטון כפגיעה בעבודה. הנתבע עוד הוסיף כי מאחר והתביעה אושרה עוד בטרם התקיים ולו דיון מקדמי אחד, מתבקש בית הדין שלא לפסוק הוצאות (להלן- הודעת הנתבע). התובע, בתגובתו מיום 5.7.15, ציין כי התנהלות הנתבע מהווה מחדל מקומם, ולפיכך יש לחייבו בהוצאות- הגם שמדובר מקדמי- בגין משיכת ההליכים ועוגמת הנפש שנגרמה לתובע בשל כך שהוא נדרש לבסוף לפנות לבית הדין על מנת שתוכר תביעתו (להלן- תגובת התובע).

לפיכך, לאור הודעת הנתבע ותגובת התובע, אני נותן תוקף של פסק דין לאמור בהודעת הנתבע מיום 2.7.15, לפיה החליט הנתבע לאשר את תביעת התובע להכרה בירידה בשמיעה ובטנטון כפגיעה בעבודה.

עוד אני מורה כי תוך 30 ימים מעת שיומצא פסק דין זה לנתבע, יישא הנתבע בהוצאות התובע בסך כולל של 1,000 ש"ח. בקביעת סכום ההוצאות הבאתי בחשבון כי הודעת הנתבע נמסרה בשלבים המקדמיים של ההליך, עוד טרם קויים ולו דיון אחד.

ניתן היום, כ' תמוז תשע"ה, (07 יולי 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.