טמור נ' מוניס ואח'

בפני תביעה בגין תאונת דרכים שהתרחשה ביום 27.1.17 בשעות הבוקר ברחוב הרצל שבקריית אתא, התאונה התרחשה בין רכבו של התובע מסוג סקודה (להלן: "סקודה") ובין רכב הנתבעת 1 מסוג דייהטסו (להלן: "דייהטסו").

מכתב התביעה עולה כי לטענת התובע ביום 27.1.17 חנה בחנייה מסודרת לטענתו בצמוד לשפת המדרכה כאשר לפתע הנתבעת שנהגה ברכבה ניסתה לעשות פניית פרסה בנתיב ונהגה לאחור, פגע ברכבו של התובע בצידו הקדמי שמאלי. כתוצאה מכך, נגרמו לרכבו של התובע נזקים כמפורט בכתב התביעה: נזק ישיר לרכב בסך של 2,200 ₪; ירידת ערך בסכום של 722 ₪; שכר טרחת שמאי בסך של 702 ₪; בולים בסך של 50 ₪ והוצאות משפט בסך של 1,000ש"ח.

הנתבעות הגישו כתב הגנה. מכתב ההגנה עולה כי לטענת הנתבעות, הנתבעת 1 הורידה את ביתה בגן הסמוך וניסתה לצאת מהחניה תוך ביצוע פניית פרסה, כאשר רכבה חנה במקביל למדרכה. משהבינה הנתבעת 1 כי רוחה הכביש אינו מאפשר את ביצוע פניית הפרסה, ניסתה לחזור לחניה בנסיעה אחורנית, אך לא לפני שווידאה במראות ובמצלמות הרוורס כי הדרך פנויה, או אז רכב התובע נסע במהירות לתוך מקום החניה שהנתבעת 1 יצאה ממנו ופגע בה מאחור. הנתבעות טוענות כי התובע הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו.

בדיון בפני חזרו הצדדים על טענותיהם.

התובע חזר על טענותיו והציג תמונות לעיון בית המשפט. זאת ועוד, התובע תיאר את קרות התאונה וסיפר :

"היא יצאה מהחניה ואני נכנסתי לחניה. שאני הגעתי היא היתה תוך כדי יציאה מהחניה, אני נכנסתי לחניה שלה. רציתי לצאת. הייתי כבר בתוך החניה. נכנסתי ישר, לא ברוורס ולא כלום. היא יצאה. לפני החניה יש מעבר חציה לפני זה יש אדום לבן ונכנסתי לחניה. לא נכנסתי בין שתי מכוניות. אחרי שחניתי רציתי לצאת. ראיתי את הנתבעת עושה רוורס, צפרתי לה כמה פעמים ושמעתי בום".

עוד טען התובע כי הנזקים שנגרמו לו הם בכנף השמאלית קדמית וכי ברכבה של הנתבעת לא נגרם כל נזק.

בתשובה לנציג הנתבעת 2 השיב התובע כי בפעם הראשונה שראה את רכבה של הנתבעת היה כאשר מצב הרכב שלה היה בתהליך של יציאה מהחניה.

כאשר נשאל אם הנתבעת השלימה את יציאתה מהחניה השיב התובע:

"אני לא ראיתי מה היא יצאה, אני ראיתי שהיא יצאה לא ראיתי משהו אחר ולא ידעתי שהיא רצתה לעשות פרסה".

בהמשך טען התובע כי רק ראה שהנתבעת יצאה מהחניה אבל לא ראה מעבר לכך.

הנתבעת העידה אף היא וסיפקה בעדותה כי שמה את ביתה בגן וכי כאשר רצתה לצאת מהחניה תוך כדי שהיא יוצאת מהחניה ממש בהילוך איטי תוך שהיא מסתכלת על מצלמת הרוורס. עוד ציינה הנתבעת כי במקום האמור, מותר לעשות פניית פרסה וכי תוך כדי הנסיעה לאחור, הגיח לעברה רכב התובע במהירות גבוהה במהירות מופרזת וכי היא הסתכלה בחיישן שהתריע אבל זה כבר היה מאוחר מידי. בנוסף, ציינה הנתבעת כי כאשר נסעה לאחור החיישן לא התריע וכי רק כאשר הגיח התובע החיישן התריע אבל זה כבר היה מאוחר מידי. הנתבעת ציינה כי כאשר יצאה מהחניה רכב התובע לא היה וכי היא אותתה כשיצאה מהחניה וכי התאונה נגרמה בשל חוסר הזהירות של התובע.

נציג הנתבעת 2 ציין כי ככל שאמור להיות תשלום יש לשלם לתובע בהתאם לחשבונית התיקון שהוגשה לבית המשפט ת/5 ולא על פי חוות דעת של השמאי. לטענת הנתבעת 2 התובע מיהר ככל הנראה וחסם את דרכה של הנתבעת ולא נתן לה להשלים את היציאה מהחניה בבטחה.