יחזקאל נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

1.רכבו של התובע ניזוק בתאונה. אין מחלוקת לגבי אחריותו של נהג הרכב המזיק. הנתבעת, שהיא המבטחת של רכב המזיק פיצתה את התובע בגין נזקו. לטענת התובע לא פוצה בגין מלוא נזקו ולפיכך תבע הפרש הנזק בסך של 4,002 ₪ וזאת בגין יתרת הנזק על-פי דוח שמאי וכן ימי עמידה.

הצדדים חלוקים לגבי השאלה אם נזק בצידו השמאלי של תא המטען קשור בתאונה, אם לאו.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

2.בדיון אישר התובע שרכבו נמכר קודם שתוקן. משכך לא זכאי התובע לפיצוי בגין ימי עמידה שנועדו לפצות עבור הימים בהם לכאורה צריך הרכב לשהות במוסך לצורך תיקונו.

3.לעניין יתרת גובה הפיצוי, מחיר המחירון של הרכב במועד מכירתו עמד לפי מחירון יצחק לוי על סכום של 30,000 ₪ (ללא מע"מ) (סומן ת\1 בעת כתיבת פסק הדין). לפי דברי התובע נמכר הרכב ללא תיקונו בסך של 28,500 ₪ כשהסכום כולל מע"מ, שהם 24,153 ₪ ללא מע"מ. כלומר, ההפסד במחיר הרכב, שניתן לייחס לנזק איתו נמכר הרכב עמד על 5,847 ₪. סכום זה הוא מלוא גובה הנזק שנגרם לתובע בפועל.

4.אין מחלוקת שהנתבעת פיצתה את התובע בגין הנזק הישיר בסך של 5,654 ₪ (הודעה מטעם הנתבעת שנשלחה לתובע סומנה ת\2 בעת כתיבת פסק הדין). מכאן שלתובע נותר נזק בפועל שיש לפצותו בגינו בסך של 193 ₪ בלבד.

בנסיבות אלה למעשה מתייתר הצורך לדון בשאלה שבמחלוקת אם הנזק בצד שמאל של תא המטען קשור בתאונה, שהרי גובה הנזק של התובע בפועל ניתן לחישוב אריתמטי.

5.אשר על כן על הנתבעת להוסיף ולפצות את התובע בסך של 193 ₪. לאור הפער בין סכום התביעה לסכום שהתקבל לכאורה היה מקום לפסוק לנתבעת הוצאות משפט ואולם, מאחר שהתובע התייצב למספר דיונים באופן מיותר בשל אי התייצבות מטעם הנתבעת, לא ייעשה צו להוצאות.

התוצאה:

6.הנתבעת תשלם לתובע 193 ₪ תוך 30 ימים מהיום.

אין צו להוצאות נוספות.

מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים מהיום לבית המשפט המחוזי בלוד ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין.