פלוני ואח' נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה

הערעור

1.לפניי ערעור מינהלי על פסק-דינו של בית-הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, מיום 27.7.16 (ערר (י-ם) 1163-16), שדחה ערר שהגישו המערערים על החלטת משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה (להלן – המשיב) מיום 14.12.15, שבגדרה סורבה בקשת המערערים למתן מעמד בישראל למערערת 2 מכוח נוהל 5.2.0009 של המשיב – "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין" (להלן – נוהל ידועים בציבור).

הרקע העובדתי 

2.מערער 1 (להלן – המערער) הוא אזרח ישראלי יליד שנת 1937. על-פי הנטען בכתב-העתירה, בשנת 2011, בעת שהתגורר בבלגיה לרגל עסקיו בתחום היהלומים, פגש המערער במערערת 2 (להלן – המערערת), אזרחית פולין ילידת שנת 1980, ששהתה בבלגיה לצורך חיפוש עבודה, ובין השניים נרקמה מערכת יחסים רומנטית.

3.המערער חזר ארצה ביום 22.8.08, בלווית המערערת, אשר נכנסה לראשונה לישראל באשרת תייר ב/2 שהוארכה עד ליום 22.12.08. ביום 9.11.08 ביקרו המערערים בלשכת רישום אוכלוסין, ביקשו להאריך את רישיונה של המערערת, וערכו בירור בעניין ההליך הנדרש לצורך הסדרת מעמדה באורח קבע. המערערים קיבלו רשימה של המסמכים הדרושים לצורך הגשת הבקשה. בתקופת הביניים, עד להגשת הבקשה, ואף לאחריה, שהתה המערערת לסירוגין בארץ ובחו"ל, ובעת שהותה בישראל הוארכה אשרת התייר שניתנה לה.

4.ביום 24.6.09 נערך למערערים ראיון לבחינת כנות הקשר ביניהם, במסגרת בקשת המערערת להאריך את אשרת השהייה שנופקה לה. בראיון ציינה המערערת, בין-השאר, כי אינה עובדת והמערער "יממן" אותה; וכי הם נוהגים לבלות בחגים אצל בנו של המערער או אצל אחותו. במענה לשאלה בעניין פער הגילים – "את יודעת, אתם נמצאים בנקודות זמן מאוד שונות בגלל הבדל הגילאים, האם את לא חוששת שתרצי לעשות דברים עם החיים שלך, דברים שלא הספקת, והוא יתנגד?", השיבה: "האמת שהוא אומר לי לפעמים שאם אני אפגוש מישהו יותר צעיר וארצה להיות אתו הוא ישמח בשבילי. יהיה לו כואב, אך בשבילי יהיה שמח. הוא חושב שיום כזה יגיע, אני מנסה לא לחשוב על זה". עוד ציינה המערערת, כי המערער הציג אותה, בפני חבריו ובפני בני משפחתו, כחברתו. כשנדרש המערער במהלך הריאיון להתייחס לפער הגילאים שביניהם, השיב: "מנטלית לא מפריע לנו, לי זה לא מפריע; ויש גם נקודה שהיא לא רוצה ילדים, ומבחינתי אם הייתה רוצה ילדים והייתה מוצאת גבר יותר צעיר הייתי משחרר אותה, זה יושב לי על המצפון אך היא בפירוש רוצה להיות איתי אוהבת אותי מאוד. היא רוצה להתחתן איתי, אני בתור גבר תמיד המחשבה שהיא תמצא גבר. יש עוד עניין שלפי דעתי יש [למערערת] חסך באב הוריה התגרשו והיא לא בקשר אִתו ואני מהווה עבורה אבא, בעל ומאהב"; ובהמשך ציין: "...אני מוכן להסכים שהיא תבנה את החיים שלה הלאה".

5.ביום 9.8.09 הגישו המערערים בקשה להסדרת מעמדה של המערערת מכוח נוהל ידועים בציבור. ביום 24.5.11 נערך למערערים ראיון נוסף בלשכת רישום האוכלוסין ברמת גן. בשונה מהריאיון הראשון, בריאיון השני לא הופיעו מרבית שאלות עורכי הריאיון, אלא התשובות לשאלות; ועל-כן יש לנקוט זהירות בבחינת הקשר הדברים. בראיון ציינה המערערת, בין-השאר, כי המערער גרוש בשנית ואב לחמישה ילדים; כי הם חיים כזוג משנת 2000 או 2001, וחיו כזוג כעשור בבלגיה, ובהמשך – בישראל; כי היא מכירה את בני משפחתו של המערער ובמהלך השנים נפגשה עִמם; וכי המערער עובד בתחום ליטוש יהלומים והיא אף מסייעת לו חלקית בעבודתו. כן מסרה בראיון תיאור מפורט של מהלך החיים המשותפים כזוג. בהמשך, נערך באותו מעמד ראיון למערער. לשאלה שנרשמה על-ידי המראיינת: "את לא רוצה ילדים, בחורה צעירה וגבר כל כך מבוגר?", השיבה המערערת – "כך יצא". לשאלה היפותטית ופרובוקטיבית – "מה יקרה אם תכירי מישהו צעיר", ענתה: "כל מקרה לגופו". המערער תיאר בראיון, בהרחבה, את הקשר הזוגי שבינו לבין המערערת, מאז החיים המשותפים בבלגיה ועד למועד הריאיון. הוא ציין, בין-השאר, כי בתחילת הקשר בבלגיה הציע למערערת להיפרד, אך היא סירבה ואף ביקשה ממנו להינשא לה כבר כעבור שנתיים. הוא אמר שבתחילה למעשה שימש לה כאב, אך עם הזמן הקשרים הפכו לזוגיות ואהבה. במענה לשאלה (שלא נרשמה) ציין: "יש לי הרגשה שהיא קצת מתביישת כי אני מבוגר" (בהקשר של מפגשים עם בני משפחה בבלגיה); אך הוסיף: "אבל פה לא אכפת לה. הייתי בטוח שהכל ארעי, אבל הכל קבוע, אנחנו אוהבים אחד את השני"; והבהיר כי המערערת מרבה לשהות בחברתו – "לאיפה שאני הולך, היא הולכת אתי".

6.המערערים השתלבו בהליך המדורג, הציגו מסמכים רבים אודות חייהם המשותפים ומרכז החיים בישראל (כמו – מכתבים מבניו של המערער וממכרים, תמונות ועוד); ורישיון השהייה של המערערת מסוג ב/1 הוארך על-ידי המשיב, מעת לעת, במשך כחמש שנים (משנת 2009 ועד לשנת 2014).

7.במסגרת ההליך המדורג הגישו המערערים ביום 26.5.13 בקשה לשדרוג מעמדה של המערערת. ביום 3.7.13 נערך להם ראיון נוסף, שלישי במספר. בראיון זה מסרה המערערת, בין-היתר, כי היא והמערער נמצאים בקשר עם בני משפחתו של המערער, חוגגים עִמם את החגים, ואף חוגגים את החגים שלה; כי בעת שהתגוררו בנתניה היא עזרה לאחותו של המערער שהתמודדה עם מחלת הסרטן ונפטרה; וכי אין למערערים אמנם חשבון בנק משותף, אך היא מפקידה את כספיה בחשבון הבנק של המערער. במענה לשאלה לגבי תכניותיה לעתיד, נרשם כפרפראזה, כדלהלן: "היא עונה שהוא מוכן לעזוב אותה אם היא תכיר מישהו אחר, יותר צעיר והוא יהיה מאושר". במענה לשאלה נוספת, "מה היא חושבת", נרשם: "שגם היא בראש שלה שהיא צריכה להכיר מישהו יותר צעיר. בכל מקרה רוצה להישאר לגור בארץ וגם חושבת על גיור". המערער ציין בראיון שנערך עִמו באותו מועד, כי חזר ארצה משום ש"המצב נהיה חלש ביהלומים, וגם בגלל הילדים וגם בגלל הגיל". לשאלה, האם הוא חוגג עם המערערת חגים יהודיים, השיב "לא, זה לא מעניין אותה". כשנשאל, האם יש לו ולמערערת חשבון בנק משותף השיב בשלילה, אך ציין שבכוונתו לפתוח חשבון בנק נפרד עבורה, ובינתיים היא מפקידה את כספה לחשבון שלו והוא נותן לה כסף. כאשר נשאל לגבי תכניותיו לעתיד, השיב המערער שאינו יודע, ציין שבבלגיה הבטיח למערערת להתחתן אתה, וכי היא לא רוצה ילדים. עוד הוסיף המערער (בפרפראזה שנרשמה), כי לפני כשנתיים עבר ניתוח פרוסטטה, "הוא לא פעיל כגבר צעיר", וכי "אם תמצא גבר [צעיר] לא אכפת לו לזוז הצידה, ואם יבוא לך להתחתן אתו או לחיות אתו הוא זז הצידה, מבחינה מצפונית". בהמשך, ככל הנראה במענה לשאלה שלא נרשמה, נרשמה אף הפרפראזה: "אם מחר בבוקר תמצא מישהו והוא ירצה להתחתן אִתה ייתן לו את ברכת הדרך". גם לאחר ראיון זה, כמו הראיונות הקודמים, אשר נערך במסגרת בקשת המערערים לשדרוג המעמד של המערערת, נמשך ההליך המדורג ללא כל הערות או הסתייגות מצד המשיב, ותוקף אשרת השהייה של המערערת, מסוג ב/1, הוארך עד ליום 23.4.14.

8.ביום 15.7.14 נערך למערערים ראיון נוסף, במסגרת הבקשה לשדרוג מעמדה של המערערת. במענה לשאלות, תיארה את סדר יומם שלה ושל המערער, ציינה כי הם אינם מרבים לצאת לבילויים, אך נוהגים לצאת אחת לשבוע למסעדה, וכי היא גם יוצאת לעִתים לבד עם חברות וידידים. כשנשאלה, כיצד היא מגדירה את הזוגיות בינה לבין המערער, השיבה: "זה לא מה שחיפשתי בזוגיות, אף אחד לא יודע מה יהיה ואני אוהבת אותו". בשלב זה הפנתה המראיינת למערערת שאלות, בעניין תשובותיה בעבר לשאלות ההיפותטיות, בדבר האפשרות שתעזוב את המערער אם תמצא בן זוג. כאשר נשאלה לגבי דבריה בראיון קודם, שלפיהם אם תמצא בן זוג תעזוב אותו, השיבה: "כן, אך אני לא מחפשת". במענה לשאלה, מביכה, "מה את אוהבת בו?", נרשמה תשובה, ככל הנראה לא מדויקת – שכן חלקה בסוגריים (במקור) "שהוא מבין ומאפשר לי (לצאת עם חברים) את ההומור שלו". לשאלה נוספת, מביכה לא פחות – "מה הוא אוהב בך?", ענתה: "הוא תמיד אומר שהוא אוהב את האופי שלי". במענה לשאלה, מה עשו היא והמערער בשבת האחרונה, השיבה שהיא הלכה לים לבדה והוא נשאר בבית; והוסיפה שלפעמים המערער הולך בערב אל בנו בנתניה, לצייר. כשנשאלה המערערת, האם המערער פוגש את ילדיו על בסיס קבוע, השיבה: "הוא הולך הרבה אני מתלווה אליו מדי פעם". המערערת לא ידעה בוודאות באיזה קופת חולים חבר המערער. כאשר המראיינת חזרה ושאלה את המערערת: "בואי ותפרטי לי איפה מתקיימת הזוגיות ביניכם?", הגיבה המערערת: "לא מבינה את הכוונה, אנחנו ביחד". כשנשאלה: "מעבר לזה שאתם יחד ושותפים לדירה איפה מתממשת הזוגיות", השיבה: "לא יודעת לומר, אנחנו מבלים מדי פעם הוא מבוגר אז אני מבלה גם עם חברים. אני צעירה". לקראת תום הריאיון נשאלה המערערת, האם תרצה להוסיף דבר-מה, והגיבה: "בזמן האחרון אנחנו מדברים על גיור". כשנשאלה, מה מטרת הגיור, ענתה "כי אני רוצה להישאר פה".