אילן נ' ועדת הערר לענייני ארנונה

ערעור על החלטת ועדת ערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית תל אביב יפו (להלן "ועדת הערר") בערר מס' 140011018 (מס' ועדה 11204) מיום 25/5/16, אשר דחתה את עררו של המערער ביחס לנכס בו הוא מחזיק כדייר מוגן, הנמצא ברח' פיארברג 13 בתל אביב יפו והידוע בפנקסי העירייה כנכס מס' 2000178412 בשטח 67 מ"ר (להלן "הנכס") ,המסווג לצרכי ארנונה כ "בניינים שאינם משמשים למגורים".

המערער, בן 82, הינו דייר מוגן בנכס בשטח של כ 67 מ"ר המשמש משרד לעסקו . הנכס מצוי בבניין בן 3 קומות, אשר הוכרז בשנת 2006 כמבנה מסוכן על ידי מהנדס מטעם העירייה לפי סע' 3 לחוק העזר תל אביב- יפו (מבנים מסוכנים), תשס"ב -2001.

ביום 1.5.2014 הגיש המערער השגה למנהל הארנונה שליד עיריית תל אביב יפו (להלן "המשיב") בטענה כי מכוח סע' 330 לפקודת העיריות הוא זכאי לפטור חלקי מחיובי הארנונה שהושתו עליו החל מיום 19.1.2012, המועד בו ניתנה חוות דעת ביחס למצב הנכס על ידי המהנדס מר יקי נחמן מטעמו, במסגרת הליך משפטי שניהל המערער כנגד בעלי הנכס.

מנהל הארנונה דחה את ההשגה בהחלטה מיום 12.5.2014, לאור ממצאי ביקורת שבוצעה בנכס, ומהטעם כי אינה עומדת בקריטריונים הקבועים בסע' 330 לפקודת העיריות (להלן "סעיף הפטור"). על החלטה זו הגיש המערער ערר בפני ועדת הערר.

ועדת הערר בהחלטתה מיום 25/5/16 החליטה לדחות את הערר בעיקר בשל העובדה שהנכס נמצא מרוהט, והמערער עשה בו שימוש. מכאן הערעור בפניי.

המערער טוען כי הינו עושה שימוש חלקי בלבד בנכס בשטח של 5 מ"ר בלבד לצורך אחסון תכולת הדירה כדי לשמור על זכויותיו כדייר מוגן, על כן שגתה וועדת הערר עת לא החילה את סעיף הפטור ביחס למרבית הנכס בו אינו עושה שימוש – היינו, לשיטתו, יש לחייבו בארנונה לגבי 5 מ"ר בלבד.