מדינת ישראל נ' בכרי(עציר) ואח'

בית המשפט גזר את דינו של נאשם וקבע, בין היתר, שעליו לשלם פיצויים לנפגע העבירה. האם רשאי בית המשפט – בהסתמך על טענת נפגע העבירה כי אינו מעוניין בקבלת הפיצויים – להורות למרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות, שלא לגבות את הפיצויים מהנאשם. זו השאלה העומדת לדיון במסגרת החלטה זו.

בפניי בקשה "לסגירת" ההליך המתנהל כנגד הנאשמים (להלן: המבקשים) במרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (להלן: המרכז לגביית קנסות, או המרכז). ההליך מתנהל בעניינם של המבקשים משום אי תשלום הפיצויים בהם חויבו במסגרת גזר הדין שניתן כנגדם בתאריך 26.3.15, והכל כמפורט להלן. מדובר בבקשה חוזרת לסגירת ההליך וזאת לאחר שבקשה קודמת נדחתה בתאריך 5.3.17.

כנגד המבקשים הוגש בשנת 2013 כתב אישום במסגרתו הואשמו בעבירה של ניסיון רצח, לפי ס' 305 (1)+ס' 29 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין) וכן בעבירה של נשיאת והחזקת נשק, לפי ס' 144(א)+(ב)+ס' 29 לחוק העונשין. ההליך התנהל בפני הרכב בראשות כב' הנשיא י. אלרון.

בתאריך 18.1.15 הגיעו הצדדים להסדר טיעון במסגרתו הורשע המבקש 1 בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי ס' 329 לחוק העונשין וכן בעבירות נשק, לפי ס' 144 (א)+(ב) לחוק העונשין. המבקשים 2 ו 3 הורשעו בעבירה של אי מניעת פשע, לפי ס' 262 לחוק העונשין.

המבקשים הינם אחים תושבי היישוב בענה. נטען בכתב האישום המתוקן, בקצרה, כי בתאריך 16.8.13 בעת שהמתלונן – מר ע.ב. (להלן: המתלונן, או - נפגע העבירה), תושב בענה אף הוא, עמד מחוץ לביתו כשלידו עומדת בתו, הגיעו שלושת המבקשים סמוך לביתו. מהרכב בו נסעו יצא המבקש 1 כשהוא מצויד ברובה מסוג 16-M וירה לעבר המתלונן 25 כדורים – הן ישירות לעברו והן לעבר ביתו. כתוצאה מהירי נפגע המתלונן באמה, בירך ובשוק והובהל לבית חולים. כנגד המבקשים 2 ו 3 נטען כי ידעו שהמבקש 1 עומד לבצע פשע אך לא עשו דבר למנוע זאת.

בתאריך 26.3.15 נגזר דינם של המבקשים. הנאשם 1 נדון למאסר בפועל לתקופה של 5.5 שנים, מאסר על תנאי וכן נפסק כי עליו לשלם פיצוי לטובת המתלונן בסכום של 35,000 ₪ עד לתאריך 1.6.15. על כל אחד מהמבקשים 2 ו 3 נגזר מאסר בפועל למשך 6 חודשים, מאסר על תנאי וכן פיצוי לטובת המתלונן בסכום של 15,000 ₪ שישולם עד לתאריך 1.6.15.

אין חולק שהמבקשים לא שילמו את הפיצויים.