מדינת ישראל נ' רוקוו(אסיר)

כללי

1. לפניי ערעור מנהלי על החלטות בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן: "בית הדין") מיום 26.10.15 ומיום 28.10.15 לפיהן הורה בית הדין על שחרורו של המשיב ממשמורת.

    

   רקע

2. המשיב, אזרח פיליפיני, נכנס לישראל ביום 14.1.05 ברישיון שהייה מסוג ב'1 כעובד זר בענף הסיעוד. רישיונו הוארך מעת לעת, עד ליום 31.7.10, אז נפטר מעסיקו האחרון, ומלוא התקופה המותרת על פי חוק להעסקה בישראל מוצתה. משכך, נדרש לצאת את הארץ.

    

3. המשיב הגיש מספר בקשות לקבלת מעמד בישראל. שתי בקשות שהגיש, האחת למקלט מדיני והשנייה, מכוח ילדי זרים - נדחו על הסף בתחילת שנת 2011, הואיל ולא עמדו בדרישות החוק ובמועד שנקבע בהחלטת ממשלה. בקשה נוספת למעמד הומניטרי נדחתה בחודש מאי 2011.

    

4. למשיב בת זוג ולהם ילד משותף. בחודש יוני 2011 הגיש המשיב ביחד עם זוגתו עתירה כנגד דחיית בקשתם המשותפת למעמד הומניטרי (עת"מ 15049-06-11). העתירה נדחתה. חרף זאת, עשה המשיב דין לעצמו ולא יצא את הארץ.

    

5. בתאריך 3.8.15 עוכב המשיב על ידי פקחי יחידת האכיפה של המערערת בגין שהייה שלא על פי רישיון תקף. באותו מעמד טען, כי זוגתו הגישה בקשה משותפת למתן מעמד מכוח טעמים הומניטריים – טענה אשר המערערת דחתה בנימוק כי זו כלל לא הוגשה.