מדינת ישראל נ' דניאל אזולאי

ביום 27/12/2016 הודה הנאשם בעבירה של נהיגה ברכב – אופנוע, בהיותו בלתי מורשה לנהיגה, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, סמל סעיף 2002.

באותו מעמד ביקש סנגורו לשלוח את הנאשם לקבלת תסקיר לעונש, תוך ציון העובדה כי מדובר במי אשר הנו בגיר צעיר כבן 18.5. במועד זה הצהירה המאשימה כי עמדתה תהא למאסר.

ביום 02/02/2017 חזרה בה המאשימה ונרשם: "יש הסמכה לשלוח את הנאשם לתסקיר שירות מבחן. במידה ויתקבל תסקיר חיובי התביעה לא תעתור לרכיב של מאסר".

עוד הוסיפה שם התביעה כי כוונתם היא לתסקיר חיובי שאינו משתמע לשתי פנים (עמ' 4 לפרוטוקול).

ביום 24/04/2017 הוגש תסקיר כאשר בסופו ניתנה המלצה של שירות המבחן להטלת עונש של של"צ בהיקף של 100 שעות וכן צו מבחן.

ביום 26/04/2017 טענו הצדדים לעונש, כאשר המאשימה הפנתה לתסקיר שירות המבחן, לדעתה- שירות המבחן לא היה מעודכן בדבר עברו העדכני של הנאשם, לרבות העובדה שמדובר בתיק שלישי זהה ועל כן ומכיוון שמדובר במי אשר נוהג פעם רביעית כשהוא בלתי מורשה לא ראתה התביעה עצמה מחויבת להסכמה שניתנה וטענה לפי תיקון 113 כי אף על פי שלכאורה קיים שיקול שיקומי, לא ניתן להתעלם מצבר העבירות וביקשה להטיל עונש בדמות עבודות שירות, פסילה שלא תפחת משנה ועונשים נלווים.

לחילופין, ובמידה שבית משפט יטיל אך ורק רכיב של של"צ ביקשה המאשימה להטיל של"צ בהיקף שעות נרחב מזה שהמליץ שירות המבחן.

בא כוח הנאשם טען, כי אף על פי ששירות המבחן לא רשם את מס' העבירות אותן ביצע הנאשם אין זאת הוכחה לאי ידיעתו, שכן הנאשם נשפט קודם לכן במסגרת בית משפט לנוער ושם שירות המבחן הנו צד קבוע בדיוני בית המשפט ונוטל חלק אקטיבי בכל ההליך על כל שלביו.

עוד מצביע על כך ולחיזוק טענתו שהנאשם נשפט בתיק הפתוח (מב"ד) במסגרת בית משפט לנוער -לעונש קל.

על כן, ההגנה רואה בחומרה את חזרתה של המאשימה מההסכמות ומבקשתה להטיל על הנאשם רכיב מאסר כלשהו.