מדינת ישראל נ' מרמנשטיין(עציר)

רקע

ביום 12 בספט' 2016 הוגש נגד אנדריי מרמנשטיין כתב-אישום מתוקן, שבו יוחסה לו עבירה שעניינה שוד, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

בו-ביום הודה הנאשם בעובדות כתב-האישום המתוקן והורשע על-סמך הודאתו.

עובדות ההרשעה

העובדות, אשר ניצבו בבסיס ההרשעה היו אלו –

ביום 25.7.16, בשעת בוקר, הגיע הנאשם לסניף דואר בחיפה כשהוא מצויד בחפץ הדומה לאקדח כדי לשדוד כסף מקופת סניף הדואר. אותה שעה, שהו בסניף הדואר שני עובדים ולקוחה אחת. הנאשם נכנס לסניף הדואר כשהוא אוחז בידו שקית שחורה ועל-פניו משקפי-שמש. הוא ניגש לדלפק קבלת-הקהל הניח את השקית על הדלפק, שלף מתחת למכנסיו את החפץ הנחזה לאקדח, הציגו לפקידת-הדואר ודרך אותו בכוונה להפחידה. כמה שניות אחר-כך הכניסו בחזרה מתחת למכנסיו. הנאשם הזיז את השקית לכיוונה והורה לה לתת לו את כל הכסף שברשותה. מפאת פחדה, לקחה הפּקידה את השקית והכניסה לתוכה את כספי-הדואר. מיד אחר-כך, פנה הנאשם אל פקיד-הדואר, אשר ישב שם מאחורי דלפק ודרש ממנו כי ימסור לידיו כסף באומרו כי המדובר בשוד. מפאת פחדו, נענה הפקיד לדרישת הנאשם והכניס סכום כסף נוסף לשקית. מיד עם קבלת השקית יצא הנאשם מסניף הדואר כשברשותו הכסף (כ-7,890 ₪).

ראיות התביעה 

התביעה הציגה לפניי תדפיס מידע פלילי בעניינו של הנאשם. ממנו למדתי, כי הוא הורשע בחודש מאי 2009 בבית-משפט זה בשתי עבירות שעניינן שוד, וכי במסגרת ערעור, שנדון בבית-המשפט העליון נגזרו לו 48 חודשי מאסר לריצוי בפועל; עוד למדתי שבשנת 2006 הוא הורשע בשורה של עבירות מסחר בסמים ונדון בגין כך לריצוי מאסר ממשי למשך 26 חודשים. הוא אף הורשע בעבר בעבירות כדלקמן: הפרת הוראה חוקית (בשנת 2004, הוטל מאסר על תנאי); החזקת סמים שלא לשימוש עצמי, פריצה לרכב, גניבה מרכב, חבלה במזיד לרכב, התפרצות למגורים, גניבה, החזקת סכין ועוד (בשנת 2002, הוטלו 42 חודשי מאסר לריצוי בפועל).

עוד הציגה התביעה הכרעת-דין וגזר דין בתיק, שנשמע לפני בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, שבמסגרתו הורשע הנאשם לאחר שמיעת ראיות בעבירה של קשירת קשר לפשע (לבצע שוד של חנות זהב). בגין הרשעתו בדין הוטלו על הנאשם 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל תוך הפעלת עונש מאסר על תנאי בן 24 חודשים. כן הוטלו 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים "שלא יעבור עבירת רכוש מסוג פשע ועבירה של קשירת קשר לפשע". התביעה טענה לפניי שעונש על-תנאי זה הוא בן-הפעלה בנסיבות העניין.

ראיות הגנה

הסנגור המלומד הציג מסמך רפואי מבית-החולים "אסותא", אשר לימד על מחלתה של אמו של הנאשם, עימה הוא מתגורר ואשר בה הוא מטפל; כן הציג הסנגור מסמך מאת קצין אסירים ימ"ר קישון, אשר לימד, שהנאשם הוא "אסיר תומך לעצורים המוגדרים תחת השגחה" שתפקידו לסייע לעצורים הנמצאים במצוקה נפשית או בסיכון אובדני בתנאי פיקוח שנועדו לכך בתהליך ההשתלבות וההסתגלות לתנאי המעצר. במסגרת תפקידו זה, הוא משתתף בקבוצת תומכים המונחית על ידי עו"ס וקרימינולוג קליני. צוין עוד, כי תפקודו בכלא תקין, חיוני וחיובי.

טיעוני התביעה לעניין העונש

התביעה עמדה בטיעוניה על כך, שמדובר באירוע מאיים ומפחיד, הפוגע קשות בביטחונם של פקידי בנק בכלל ובמתלוננים בפרט. הוא ציין, כי אין ספק שהפקידים חשו סכנה ממשית לחייהם בהעדר ידיעה אודות טיבו של הנשק אשר הופנה כלפיהם ואודות כוונותיו של הנאשם. יש לשקול, כך לטענת התביעה, את הנזק הנפשי שנגרם למתלוננים ואת הפגיעה בביטחונם עת גוזרים לנאשם עונש. התביעה עמדה על כך שמדובר במעשה, הטומן בחובו פוטנציאל ממשי לנזק במקרה שקרבן השוד יתנגד לו, מה שעלול להסלים את האירוע.

התביעה עמדה על מדיניות הענישה המקובלת בעבירות מהסוג הזה, הכוללת הטלת עונשי מאסר ממושכים והצביעה על שורה של פסקי-דין התומכים עמדה זו.

לפיכך, עתרה התביעה לקביעת מתחם ענישה הולם הנע בין שנתיים לחמש שנות מאסר בפועל.

לנוכח עברו המכביד של הנאשם, ולמרות הודאת הנאשם סברה התביעה כי ראוי להטיל על הנאשם עונש המצוי "ברף הגבוה של המתחם". אין עסקינן במעידה חד-פעמית אלא בעבריין חוזר "שבחר בפשע כדרך חיים ללא אופק שיקומי וכזה הנשקפת ממנו מסוכנות גבוהה". כן ביקשה התביעה להפעיל את עונש המאסר המותנה, התלוי ועומד נגד הנאשם כולו במצטבר לעונש המאסר אשר יוטל על הנאשם בגין התיק הנוכחי.

הסנגור המלומד עמד על כך, שאת מעשיו של מרשו לא ליוותה אלימות פיזית; איש מהמעורבים לא נפגע; החפץ בו נעשה שימוש כלל לא היה אקדח. הנאשם לא היה רעול-פנים; האירוע היה חף מתחכום כלשהו. לפיכך, ראוי להתייחס לאירוע כאל שוד מן הסוג החמור פחות. הסנגור גם הצביע על כך, שהפקידה היתה ערה לכך שאין המדובר באקדח ממש.

המעשה בוצע על רקע מצב כלכלי קשה של המשפחה שכן הנאשם גר אותה העת עם אמו בלבד.