אי.אמ.אמ. טכנולוג'יס בע"מ ואח' נ' מנהלת הארנונה של עירית רמת גן

עניינו של הערעור בהשגה על החלטת וועדת ערר מיום 7/3/16 שעניינה בשומת ארנונה לשנים 2005-2006.

בטרם התקיים דיון בערעור הודיעו המערערים כי המשיבה הסכימה למתן פטור מארנונה לשנים 2005-2006 על יסוד סע' 330 לפקודת העיריות. על כך אין מחלוקת בין הצדדים.

לפיכך, כל שנותר לדיון הוא האמור בסיפא לסע' 46 בהחלטת וועדת הערר נשוא הערעור דנא הקובעת "השטח הנכון לשומת עוררת מס. 1 הינו 164 מ"ר. יתר השטח הינו בידי העוררת מס. 2".

לטענת המערערת 2 – קביעת וועדת הערר על פיה "יתר השטח הינו בידי העוררת מס. 2", אינה מבוססת, אינה מנומקת ומשאירה לוט בערפל וללא כימות את "יתר השטח".

למעשה בהעדר חיוב לשנים 2005-2006, לא קיימת כל משמעות מעשית להחלטת וועדת ערר לגבי "יתר השטח" ומן הראוי היה למחוק את הערעור. יתר על כן, לטענת מערערת 2 השטח אשר בבעלותה עומד של 256 מ"ר. גם המשיבה מסכימה כי המערערת 2 מחוייבת היום בארנונה לפי 256 מ"ר, מכאן שלכאורה גם לא קיימת מחלוקת לגבי אומדן "יתר השטח". בנוסף לכל אמור, יש עוד לציין, כי המחלוקת העובדתית לגבי שטח החיוב בארנונה מתבררת בבימ"ש שלום בגדרה של תביעת המשיבה בת.א 42507-07-13. אלא מאי, המשיבה מבקשת לעשות שימוש באותה החלטה של וועדת הערר נשוא הדיון (מיום 7/3/16) לצורך ביסוס טענתה בדבר השטח לחיובה של המערערת 2 בארנונה (ראו בקשה לתיקון כתב תביעה בת.א 42507-07-13. בנסיבות אלו צודקת המערערת 2 עת היא עומדת על הערעור. כן צודקת היא בטענתה, כי האמור בסע' 46 להחלטת וועדת הערר בעניין "יתר השטח", אינו מנומק, תלוש מכל הקשר לדיון שנערך בגדרה של ההחלטה ולא ברור מניין ועל יסוד מה לקוח הקשר בין שטחי המערערת 1 לבין שטחי מערערת 2 באופן ששטח הנגרע מאחת מתווסף לשנייה.

בנסיבות המפורטות לעיל, אני רואה למחוק מהחלטת וועדת הערר (מיום 7/3/16) את הסיפא לסע' 46 הקובע "יתר השטח הינו בידי העוררת 2".

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ז, 25 מאי 2017, בהעדר הצדדים.