זהבי נ' שיתופית כפר ידידיה ואח'

בפני בקשת המבקשים-הנתבעים (להלן: "המבקשים") לחיוב המשיב-התובע (להלן: "המשיב") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

בקשת המבקשים נשענת בעיקרה על טענותיהם אודות קלישות סיכויי המבקש בתביעתו, לאחר שבית המשפט סילק על הסף את רוב עילות התביעה ונתרה רק התביעה בגין ההחלטה על סגירת השער בין השעות 6:00 – 9:00.

ברע"א 5740/15  מר רונן אברבוך ואח' נ. ‏Otkritie Internetional Investment Management Ltd (10.9.2015) קבע בית המשפט העליון, מפי כב' המשנה לנשיאה השופט אליקים רובינשטיין, כי –

"התכלית העומדת בבסיס תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי היא למנוע תביעות סרק, ולהבטיח את תשלום הוצאותיו של הנתבע כאשר נראה כי סיכויי התביעה נמוכים ..."

ובהמשך אותו פסק דין קובע בית המשפט העליון כי –

"בשקלו בקשה לחיוב בערובה, על בית המשפט לאזן בין הצורך למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, לבין זכות הגישה לערכאות של התובע."

ברע"א  8575/14‏‏ אשרף עזיז גודה חאמד נ' חברת אלוואטן בע"מ (30.12.2014) קבע בית המשפט העליון, מפי כב' השופט נועם סולברג, עוד לגבי תקנה 519 כי –

"תקנה זו באה לאזן בין שני אינטרסים חשובים: מחד גיסא ניצבת זכות הגישה לערכאות של התובע, זכות אשר זכתה למעמד חוקתי ראשון במעלה ... מאידך גיסא, עומדת החובה למנוע תביעות סרק ולהבטיח כי יהא לנתבע ממי להיפרע את הוצאותיו, באם תידחה התביעה ... יש להדגיש, כי אינטרס ההימנעות מתביעות סרק אינו רק אינטרס פרטי של הנתבע (שאין לזלזל בו), אלא הוא ממלא תפקיד חשוב ביותר בשמירה על המשאבים השיפוטיים המצומצמים והיקרים לטיפול בתביעות בעלות משמעות. בכך תומך אינטרס זה גם הוא בזכות הגישה לערכאות של כלל הציבור (ראו גם עניין קרמין, פסקה 6)."

וכן כי –

"משלא נקבעו בלשון התקנה עצמה קריטריונים ברורים לשימוש בסמכות זו, השלימה הפסיקה את החסר וקבעה מספר אמות מידה לשם הכרעה בסוגיה. ראשית נקבע כי ככלל אין להתנות את זכותו של תובע להביא את עניינו לבירור אלא במצבים נדירים ובנסיבות חריגות. עוד צוין, כי אין לחייב אדם בהפקדת ערובה בשל עוניו בלבד וכי אין להגביל את הגישה לערכאות רק לבעלי אמצעים. הפסיקה הדגישה את העובדה כי משמעות אי- הפקדת ערובה להוצאות הנתבע עלולה להיות דחייתה של התביעה ולא מחיקתה ... ולפיכך על בית המשפט לשקול את סיכויי ההליך, מורכבותו, מיהות הצדדים, התנהלותם ותום ליבם ..." (ההדגשות בכל הציטוטים שלי אלא אם יאמר אחרת – א.ב.)

נמצא כי שלושה הם העניינים עליהם עלי לתת דעתי בבואי להכריע בבקשה זו – סיכויי התביעה, סיכויי הנתבע להבטיח את פרעון הוצאותיו אם תדחה התביעה והשמירה על זכות הגישה לערכאות של המשיב, ולצידם השיקולים הכלליים של מורכבות ההליך, מיהות הצדדים, התנהלותם ותום הלב.

ברע"א 6353/12 יובל אברהם נ' טל יגרמן (16.01.2013) הוסיף בית המשפט העליון אלמנט נוסף נודע למועד הגשת הבקשה יחסית לשלב הדיוני בו מצוי ההליך –

"דווקא השלב המתקדם של ההליך – בו כבר ברי כי אין מדובר בתביעת סרק בכללותה, אף הוא צריך היה להביא לקביעת נקודת איזון אחרת בין הצדדים, ולהטות את הכף לטובת המבקש"

נבחן עתה סוגיות אלה באשר לנידון דידן.

תחילה לענין סיכויי התביעה, צודק ב"כ המבקשים כי מרבית עילות תביעתו של המשיב סולקו על הסף ונותר כעת רק ענין אחד אשר בו עוסקת תובענה זו – ההחלטה על סגירת השער בין השעות 6:00 – 9:00.

מחומר הראיות שבפני נראה כי לא קלה היא המשוכה העומדת בפני המשיב על מנת להצליח בתביעתו, הגם כי אין מדובר בתביעה שלגביה ניתן לומר באופן קטגורי כי תביעת סרק היא.

הדברים נכונים במיוחד לאחר שהעילות אשר באופן מובהק נעדרו ביסוס מנימוקים שונים סולקו על הסף ועילת התביעה הנותרת נמצאה ראויה לבירור ענייני.

אשר לענין סיכויי פרעון ההוצאות על ידי המבקשים מן המשיב, לו יזכו בהליך זה, לא הובאו כל ראיות אשר יש בהן כדי להצביע על חסרון כיס מצד המשיב ואף הוצאות בהן חוייב בעבר בהליך זה נפרעו על ידו, זאת מעבר לקביעה הנורמטיבית כי אין לחסום את שערי בית המשפט בפני מי שאין הפרוטה בכיסו ולהותירו זירה לבעלי ממון בלבד.

בהקשר זה יש להזכיר את האבחנה בין תקנה 519 לבין ההוראה המקבילה בסעיף 353א לחוק החברות, כפי שנקבע כבר בפסיקה, למשל בה"פ (מחוזי ת"א) 12217-03-12 בית יורב (1997) בע"מ נ. טובה כהן (12.12.2012) –