טביב ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה- פתח תקווה ואח'

הרקע לערעור

1.עניינו של הערעור שלפניי בהחלטותיה של ועדת הערר המחוזית באשר לפסיקת פיצויים בגין פגיעה במקרקעין עקב תכנית מח/64, מכוחה נבנתה ונסללה דרך 471, היא כביש מכבית (להלן – הכביש).

הליכי התכנון באשר להקמת הכביש הוסדרו במסגרת תכנית מח/64 (להלן – התכנית).

 על פי הנטען, המערערים הם בעלי זכויות במקרקעין, אשר נמצאים בסמוך לדרך 471. אליבא המערערים, התכנית גרמה לפגיעה במקרקעיהם ועל כן הם זכאים לפיצוי מכוח סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן – החוק).

2.בתחילה, הגישו המערערים דכאן תביעות מכוח סעיף 197 לחוק. חלקן של תביעות אלה נדחו ועל כן הוגשו עררים לוועדת הערר שפועלת מכוח החוק. ועדת הערר ראתה לנכון להידרש לעררים במספר החלטות. בגין החלטות אלה הוגשו ערעורים מנהליים: עמ"נ 9247-04-11; עמ"נ 26171-04-11 וכן עמ"נ 15081-10-13. במסגרת פסקי הדין שניתנו באותם ערעורים הוסכם שוועדת הערר תשוב ותידרש לחלק מטענות העוררים. ביום 18.09.2016 ניתנה על ידי ועדת הערר החלטה אחרונה ומסכמת בעררים ומכאן הערעור המנהלי דנן.

עיקר טענות המערערים 

3.ועדת הערר טעתה בהחלטתה בכך שקבעה כי חלקות 259-256 (מקבץ ב') אינן גובלות בתכנית, זאת מאחר שקיים חיץ בין אותן חלקות לבין גבול התכנית. חלקות העוררים נפגעות פגיעה ישירה מהכביש והן גובלות בו. החיץ שמפריד בין חלקות 259-256, אינו אלא כביש שכונתי צר שמספר מקומות חנייה בצדיו. זהו חיץ שאינו גדול באופן יחסי (רוחבו נע בין כ – 11 מטר ועד 22 מטרים) והוא עומד בתנאים שנקבעו בעמ"נ (מינהליים ת"א) 164/07 כחלון נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, פתח תקווה (פורסם בנבו, 12.10.2008) (להלן – עניין כחלון). על כן, חלקות אלה נחשבות כחלקות גובלות בתכנית ויש להכיר בפגיעה במקרקעין עקב התכנית.

4.ועדת הערר שגתה גם באשר לקביעה כי חלקות המקור, חלקות 48 – 52 וכן חלקה 70 (מקבץ ד' - קבוצת טביב), אינן נחשבות כחלקות גובלות בכביש. בהקשר זה, נערכה פרצלציה באותן חלקות היסטוריות על פי תרש"צ 3/33/37 ותרש"צ 3/33/38. ועדת הערר קבעה כי היום הקובע הוא מועד פרסום תוקף התרש"צ ברשומות. אולם, במקרה דנן יש לקבוע מועד מאוחר יותר, הוא המועד בו חתם יו"ר הועדה על גבי התרש"צ, כקבוע בתקנה 8 לתקנות רישום שיכונים ציבוריים (הוראת שעה) (אישור תכנית), התשכ"ד – 1994 (להלן – תקנות רישום שיכונים ציבוריים). הואיל והתרש"צ אושרה ונחתמה על ידי המודד המחוזי ביום 29.04.2002 והואיל ורק בשנת 2002 נחתמה התרש"צ על ידי יו"ר הועדה, הרי שבמועד אישור התכנית היו חלקות המקור גובלות בה. מכאן זכותם של העוררים לפיצוי בגין חלקות המצויות.

5.ועדת הערר אף טעתה בכך שדחתה חלק מהעררים עקב פגמים טכניים כאלה ואחרים בחוות הדעת שצורפו לתביעות ולעררים. בכל התיקים שהוגשו לוועדת הערר הוגשה חוות דעת מלאה של השמאית גב' אולפינר באשר לנכסים שגובלים בתכנית. בכל המקרים הוגשו התביעות במועד. אולם, חוות הדעת באשר לעוררים בודדים הוגשה כארבעה חודשים לאחר מכן. בחלק מן המקרים ישנן טעויות סופר בציון שמות העוררים, לדוגמא נרשמו חלק מבעלי הזכויות. בכך אין כדי להביא לדחיית העררים על הסף. בנסיבות שכאלה היה מקום לאפשר לעוררים לתקן את הנדרש ולא לשלול מהם את זכותם לקבלת פיצוי מכוח החוק.

עיקר טענות המשיבות

6.באשר לחלקות 262-256 (מקבץ ב'), הרי שאלה אינן גובלות בכביש, מאחר שחוצץ בינן לבין הכביש חלק מחלקה 7. מדובר בשטח פתוח שעל חלקו הוקמו מבנים לא חוקיים בממדים משמעותיים. חלקות 256-259 אף מרוחקות מהכביש מרחק משמעותי ועל כן הן אינן נכללות בחריגים שנקבעו בעע"ם 2775/01 ויטנר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, שרונים, פ"ד ס(2) 230 (2005) (להלן - עניין ויטנר) – חריג הכביש השכונתי הצר שאינו חל בענייננו. על פי ההלכה הפסוקה, חיץ שרוחבו פחות מ – 10 מטרים ייכלל בגדר החריג. בענייננו מדובר על חיץ שרוחבו עולה על 10 מטרים – ונע בין 10.96 מטרים (חלקה 259) לבין 21.88 מטרים (חלקה 256).