רופס נ' בושרי ואח'

1.בקשת הנתבעת לביטול פסק דין.

2.עסקינן בתובענה לפינוי מושכר.

3.לאחר עיון בבקשה ובתגובה, אני דוחה את הבקשה.

4.הנתבעת אינה חולקת על ביצוע המצאה כדין, ומכאן, השאלה היחידה היא האם יש מקום לבטל את פסק הדין מכוח שיקול דעתו של בית המשפט.

5.איני רואה להיכנס לשאלת סיבת המחדל. הנתבעת טענה כי הוטעתה לחשוב כי לא נדרש להגיש כתב הגנה. אין פירוט כיצד הוטעתה, ומדוע לא הבינה מהמסמכים הברורים של בית המשפט כי נדרש להגיש כתב הגנה.

6.בכל מקרה, אף לפי כל טענותיה של הנתבעת, אין סיכויי הגנה כלשהם. הנתבעת אינה חולקת על כך שלא שולמו דמי שכירות, ומכאן – שעילת הפינוי כפי שנטען בכתב התביעה – מתקיימת במלואה. טענות בדבר חוסר יכולת כלכלית או מצב אישי של ילדיה של הנתבעת, בלי לגרוע מהקשיים העומדים לפתחה של הנתבעת, אינן מקימות עילת הגנה בתביעה לפינוי מושכר. לשם כך קיימים גורמי רווחה, שהנתבעת רשאית לפנות אליהם, כגון, מחלקת הרווחה בעירייה. אציין, כי העובדה שטענה זו אינה מקימה עילת הגנה הובהרה כבר בהחלטתי מיום 25.4.17, שם אף הוצע לנתבעת לקבל ייעוץ, אך הבקשה נותרה כפי שהיא. אף אין כל הצדקה כי הנתבעת תמשיך להתגורר בנכס עד לתאריך המתאים לצרכיה, כפי שדרשה (חודש אוגוסט) כאשר בכל תקופה זו התובע לא יקבל דמי שכירות עבור הנכס שבבעלותו.

7. לפיכך, הבקשה נדחית, ובנסיבותיה של הנתבעת – ללא צו להוצאות.

8.בהתחשב במועד מתן החלטה זו, אני מאריכה את מועד הפינוי, כך שיבוצע עד ליום 10.5.17.

מובהרת לנתבעת זכותה להגיש ערעור על פסק הדין, בתוך 45 ימים ממועד קבלת החלטה זו, וכן האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, בתוך 30 ימים מקבלת החלטה זו, וזאת לבית המשפט המחוזי מרכז.

המזכירות תודיע לצדדים.