פלוני ואח' נ' גרינברג שגב ואח'

מבוא

1. תביעה בסכום של 300,000 ₪ בגין לשון הרע. התובעים אם ובנה, הגישו תביעה נגד הנתבעים, שהינם גרפולוגים במקצועם, בגין הנזקים שנגרמו לתובעים בעקבות פרסום חוות דעת שנכתבו על ידם.

2. על פי המפורט בכתב התביעה, במהלך הליכי גירושין בין התובעת לבין בעלה לשעבר, שאינו אביו של התובע (להלן- "האב החורג"), פנה האב החורג, ביחד עם עמותה שאותה הוא מנהל, לששת הנתבעים. האב החורג והעמותה טענו בפני הגרפולוגים שהם מעסיקיו של התובע, הציגו בפניהם כתב יד, וביקשו לקבל חוות דעת גרפולוגית באשר לאישיותו. בחוות הדעת שכתבו פירטו הנתבעים כי התובע הינו פדופיל, אלים, מסוכן לציבור, חסר אמינות, חייב להימצא תחת בדיקה או מעקב מקצועי, ובעתידו פורענות פדופילית מינית ופלילית. בואר בכתב התביעה כי הוגשה גם חוות דעת המתארת את התובעת כלסבית. בכתב התביעה נטען כי חוות הדעת הוצגו בפני הלשכה הסוציאלית, לשכת הרווחה ובפני בית משפט לענייני משפחה. בעקבות הגשת חוות הדעת נאלצה התובעת לוותר על כל טענותיה, ועל כל זכות, כדי למנוע שימוש בחוות הדעת.

3. בכתב התביעה טענו התובעים כי הנתבעים פעלו באופן רשלני, תוך הפרת כללי האתיקה והחיסיון החלים עליהם. אשר לנתבע 3, טענו התובעים כי הוא הפר חובה חקוקה בכך שהפר את האמור בסעיף 7 (א) לחוק הפסיכולוגים התשל"ז- 1977. עוד טענו כי הוא הפר את כללי האתיקה המקצועית משנת 91' בכך שהפר את החיסיון. התובעים הוסיפו וטענו כי השימוש בחוות הדעת מהווה פרסום של לשון הרע או פגיעה בפרטיות. עוד טענו לרשלנות מצדם של הנתבעים.

4. הנתבעים לא הכחישו את מתן חוות הדעת לאב החורג, ואולם לטענתם, בקצירת האומר, הם לא פרסמו את חוות הדעת, אף לא פגעו בפרטיות, אלא פעלו במסגרת שגרת עיסוקם ומסרו חוות דעת שהוזמנה מהם. כולם טענו כי האב החורג הונה אותם בכל הקשור במטרת חוות הדעת, כי הוא הנתבע הנכון והראוי, וככל שהיה פרסום בוצע הפרסום על ידו. כן טענו כי לא קיימת יריבות בינם לבין התובעים. אציין כבר עתה כי חרף טענותיהם של הנתבעים כלפי האב החורג, לא שלחו הנתבעים הודעה לצד שלישי, לאב החורג או לכל גורם אחר, כגון העמותה.

5. אקדים ואציין כי לאחר שמיעת הצדדים, טענותיהם וראיותיהם מצאתי שיש לקבל את התביעה.

    

   רקע עובדתי

6. בתצהיר עדותו הראשית פרט התובע כי אמו, התובעת, התחתנה עם האב החורג בעת שהתובע היה בן 8. במהלך נישואיהם של התובעת ושל האב החורג נולדו להם 5 ילדים. לאחר פרידתם פגש האב החורג את ילדיו במרכז קשב. בשנת 2008 נחשד האב החורג בפגיעה מינית בילדיו. עובדת סוציאלית מצוות בת- מלך, התקשרה לתובע וביקשה לקבל ממנו עדות על התנהגות מינית או חינוכית לא נאותה מצד האב החורג. לבקשתה מסר התובע עדות מפורטת במשרדי בת- מלך. במקביל נוהל בין בני הזוג הליך גירושין בבית הדין הרבני. התובע הפנה בתצהירו לכך שעל פי התאריכים המצוינים בחוות הדעת שנתנו הנתבעים, ניתן לראות שפנייתו של האב החורג לנתבעים הייתה מיד לאחר שהתעורר חשד לביצוע עבירות מין בילדיו. התובע הצהיר בתצהירו שאין לו ספק כי האב החורג ביקש להשיג שתי מטרות באמצעות חוות הדעת של הנתבעים. ראשית, להסית את החשדות בתחום עבירות המין שביצע לכיוונו של התובע. שנית, לנסות לסחוט את התובעת באמצעות חשיפת חוות הדעת כדי שתוותר על חלקה ברכוש המשותף.

7. על פי האמור בתצהיר עדותו הראשית של התובע, בתחילת שנת 2009 הגיע האב החורג לישיבה שבה למד התובע וביקש ממנו לצאת לשוחח עמו. במהלך השיחה ביקש האב החורג שהתובע יכתוב פנייה בשם ארגון החסד שבניהולו להנהלת הישיבה שבה למד התובע. האב החורג הכתיב את הפניה, והתובע כתב אותה בכתב ידו. ביום 26.11 בשעה שהתובע שהה מחוץ לביתו, התקשרה אליו אשתו וביקשה ממנו להגיע לבית בדחיפות. כשהגיע לביתו התברר לו כי האב החורג הגיע לבית ומסר לאשתו מעטפה ובה עותק ממכתב ששלח למשטרת ישראל, שבו האשים את התובע בפדופיליה ובפגיעה בילדיו, בין היתר על סמך חוות הדעת הגרפולוגיות. לעותק המכתב שנמסר לאשתו של התובע לא צורפו חוות הדעת הגרפולוגיות שנזכרו במכתב. התובע הוסיף בתצהירו כי אשתו הוכתה בהלם ותדהמה, חוותה התמוטטות עצבים, ולא ידעה את נפשה מרוב צער, לאור החשד שבעלה לוקה בפדופיליה. באותה עת, הייתה אמו בהליכי גירושין, וכחלק מהטקטיקה שבה נקט האב החורג נגדה, כדי להשפיע עליה לוותר על תביעותיה, החליט לאיים על התובע בכך שיפיץ את חוות הדעת של הגרפולוגים. ביום 15.08.12 התקשר אליו האב החורג, איים עליו שיש בידו חוות דעת של 5 גרפולוגים ואמר לו שהוא יכול לקבור אותו חי באמצעות אותן חוות הדעת. עוד אמר לו כי ישנם אנשים שעשו דברים דומים והפיצו חוות דעת עם תמונה של הבן אדם במקום מגוריו של אותו אדם. ביום 01.09.12 יצאה אשתו של התובע מהבית וגילתה מעטפה לא חתומה מונחת ליד פתח הדירה. במעטפה גילתה 5 חוות דעת גרפולוגיות. בהמשך היום התקשרה אליו אמו והתברר כי גם היא קיבלה את אותן חוות הדעת. כאשר קראה אשתו את חוות הדעת אשר נכתבו על ידי מספר גרפולוגים התעוררו בה ספקות וחשדות שמא יש דברים בגו'. חוות הדעת פגעו בקשר בין התובע לבין אשתו ועוררה את חשדנותה של האשה כלפי התובע. היחסים בין השניים נפגמו למשך תקופה ארוכה. חוות הדעת פגעו גם בקשר בין התובע לבין אמו, אשר חששה זמן רב שמא שהותו של התובע לצד ילדיה האחרים מסוכנת.