אבו גויעד נ' רשות מקרקעי ישראל - מחוז דרום

בפניי בקשה שהועברה אליי היום בשעות הצהריים, להורות על עיכוב ביצוע צו לסילוק יד ולפינוי מקרקעי ציבור, אשר הוצא בהתאם לחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), התשמ"א-1981 (להלן: חוק מקרקעי ציבור"), בשל טענת המבקש כי הגיש "ערעור מנהלי", אשר טרם נדון.

בהקשר זה ייאמר, תחילה, כי לא הוברר מדוע ראה המבקש להגיש ערעור מנהלי במסגרת ההליך דנא, מקום בו אין לכך כל יסוד, וממילא, בימ"ש זה נעדר סמכות עניינית להיזקק לערעור מנהלי, בשים לב לסעדים הכלולים בערעור.

מכל מקום, לצורך בקשה זו, אתעלם מאופן פתיחת ההליך, ואדרש לתוכן הטענות הכלולות ב"ערעור המנהלי", בצד הטענות המועלות בבקשה.

במסגרת "הערעור המנהלי" עותר המבקש להורות על עיכוב ביצוע הצו שניתן ביום 22.3.17, בהתייחס לסככה, אשר לפי הנטען משמשת להלנת בעלי חיים "בפזורת ערוער שבט אבו ג'ויעד".

המבקש טוען כי הסככה בנויה למעלה משנה ומחצה, וכי מימוש הצו בעת הזו "משאירה אותי בחוסר אונים מוחלט".

המבקש טוען כי מאחר שהוא ובני משפחתו עברו למקרקעין בשנת 1985 על ידי מדינת ישראל, הרי בנסיבות אלה, "מטבע הדברים שמשפחה מתרבה, וילדים גדלים ורוצים להתפתח ולהקים משפחות ולהביא צאצאים. זה נקרא התפתחות טבעית".

לאור האמור, "ובשם ההגינות...מתוך כבוד לחוק ולפנים משורת החוק", עתר המבקש להורות על עיכוב מימוש הצו.

דיון

אחר שנתתי דעתי לטענות המבקש, אציין כי לא מצאתי להורות על עיכוב ביצוע הצו, בשל מספר טעמים מצטברים:

הטעם האחד - ס' 5ב לחוק מקרקעי ציבור, מגביל את אפשרות הפנייה של המבקש "כדי להוכיח את זכותו להחזיק במקרקעי הציבור. הוכיח את זכותו כאמור, יבטל ביהמ"ש את הצו ואת הפעולות שנעשו מכוחו".