ע.ס נ' רשות השידור/המשרד הראשי

בעניין: בקשה לביטול פסק דין

1.ביום 11/7/07 הגישה התובעת כנגד הנתבע לבית משפט זה תביעה בסדר דין מקוצר על סך 2,733 ₪ בגין אגרה לשנים 2003 עד 2006.

2.לאחר שבית המשפט התרשם כי התביעה נמסרה כדין לנתבע ולא הוגשה בקשת רשות להתגונן במועד, ניתן ביום 5/11/07 פסק דין המחייב את הנתבע בתשלום סכום התביעה בצירוף הוצאות בסך של 320 ₪. פסק הדין הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל במסגרת תיק

02-35864-07-1. הניסיון הראשון של מסירת אזהרת ההוצאה לפועל לנתבע באמצעות הדואר במענו של הנתבע באבו סנן חזר בציון לא נדרש. לאחר מכן בוצעה מסירה אישית לנתבע באמצעות אמו נדא אשר חתמה על אישור המסירה.

3.ביום 13/8/15 הגיש הנתבע את הבקשה שבפניי לביטול פסק הדין. הנתבע טען כי מעולם לא קיבל את כתב התביעה ואת פסק הדין. הנתבע טען כי נודע לו לראשונה על מתן פסק הדין ופתיחת תיק ההוצאה לפועל ביום 27/7/15 כאשר קיבל הודעה ממשרד הפנים לפיה לא יוכל לצאת מהארץ ולא יוכל לממש את כוונתו לעלות לרגל למכה. באשר לחתימה הנחזית להיות חתימת אמו של הנתבע על אישור המסירה של האזהרה, טוען הנתבע כי אמו היא בת 83 ואין ביכולתה לחתום. עוד נטען כי חתימת המקבל היא באותו כתב ובאותה יד (כך במקור – נ.ז.) של המוסר. לפיכך מבקש ב"כ הנתבע לחקור את המוסר על תצהירו טרם הכרעה בבקשה.

4.לגופו של עניין טוען הנתבע כי אינו מחזיק בטלוויזיה. הנתבע טוען כי בשנת 2002 נפגע בתאונת עבודה קשה בעקבותה הפך נכה, נקלע למצב כלכלי קשה ולא יכול היה לרכוש מוצרים בסיסיים. לפיכך הנתבע טוען כי הוא ומשפחתו ויתרו על מקלט טלוויזיה. עוד טוען הנתבע כי משנת 2002 ועד היום הנתבע נרשם בהבטחת הכנסה ומקבל קצבה מהמוסד לביטוח לאומי . הנתבע מצרף אישורים לפיהם הוא זכאי לגמלת הבטחת הכנסה מחודש נובמבר 2004 ועד היום. כמו-כן הנתבע מצרף אישור מהמוסד לביטוח לאומי לפיו הפעם האחרונה שהוא עבד היתה בחודש יולי 2004.

5.ביום 31/8/15 הוגשה תגובת התובעת המתנגדת לביטול פסק הדין. נטען כי מסירת האזהרה ביום 26/12/07 בוצעה על ידי רשות הדואר לאמו של הנתבע ולכן טענות ההגנה הועלו באיחור של כ – 7 שנים. נטען כי לנתבע ניתנו מס' הזדמנויות להגיש הגנה אך הוא בחר שלא לעשות כן , כל עוד תיק ההוצאה לפועל לא הפריע לו לניהול אורח חייו. לגופו של עניין נטען כי הנתבע אינו עומד בתנאי לקבלת פטור מאגרה בשל נכותו. עוד נטען כי טענת הנתבע לפיה אינו מחזיק במקלט היא שקרית , שכן ביום 17/3/98 נערך ביקור בית בנוכחות אשת הנתבע אמאל בו נמצא מקלט טלווזיה. במהלך ביקור זה מסרה אשת הנתבע כי הנתבע עובד בזוגלובק וכן מסרה את מס' הטלפון שלו. נטען כי הנתבע הגיע להסדר חוב ושילם 4,000 ₪ ביום 12/12/02 בגין תקופת החיוב מיום 1/7/97 ועד 31/12/02. עוד נטען כי ביום 16/5/12 התחייב הנתבע לשלם 1,137 ₪ בגין חיובי אגרה לשנים 2003- 2007 לאחר הנחה. נטען כי ביום 7/12/06 פנה הנתבע לתובעת, טען כי הוא מובטל משנת 2003 וביקש התחשבות במצבו. ב"כ התובעת מצרפת תכתובת פנימית ממשרדה לפיה ביום 28/8/07 התקבל מכתב מעו"ד מאהר חורי בשם הנתבע בו תואר מצבו הכלכלי הקשה והתבקשה הנחה כדי לסגור את החוב.נטען כי חרף משלוח התראות ודרישות תשלום במרוצת השנים, הנתבע לא טען מעולם שהעביר או מכר את מקלט הטלויזיה ולא הגיש הודעה בהתאם לתקנה 6 לתקנות רשות השידור.

6.ב"כ הנתבע לא טרח להשיב לאמור בתגובה עד עצם היום הזה. לאור האמור בהחלטתי מיום 19/9/15, התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

7.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מהטעמים שיפורטו להלן.

8.ראשית, בקשת ב"כ הנתבע לחקור את מוסר האזהרה לא תוכל להועיל לנתבע שכן מלכתחילה האזהרה נמסרה כדין על ידי רשות הדואר ולא נדרשה על ידי הנתבע. הפסיקה קובעת כי כאשר אין ספק בדבר נכונות המען "לא נדרש" מהווה מסירה כדין, שכן נתבע שלא טורח לקחת דברי דואר רשום הממתינים לו בסניף הדואר, אין לו אלא להלין על עצמו. המסירה האישית שביצע מוסר פרטי בשם אבו רומי לאמו של הנתבע ונכונותה שנויה במחלוקת, אינה עומדת בלב המחלוקת בתיק זה לאור קיומן של אינדיקציות אחרות רבות לידיעה ממשית של הנתבע על קיומו של פסק הדין בתיק ההוצאה לפועל שנים לפני המועד בו טוען הנתבע כי נודע לו לראשונה על תיק ההוצאה לפועל. אינדיקציות שכאלו צורפו למכביר במסגרת התגובה והנתבע בחר להתעלם מהן , כאשר לא הגיש תשובה לתגובה עד עצם היום הזה.