סייד נ' מדינת ישראל

לפני בקשה להארכת מועד להישפט, בגין דו"ח מס' 90500163945 שניתן כנגד המבקש ביום 28.3.12, בשעה 12:47, בגין נהיגה במהירות מעל המותר, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.

המבקש טוען בבקשתו כי הגם שהוא הבעלים הרשום של הרכב בו בוצעה לכאורה העבירה , במועד הנטען הרכב היה אצל חברו והוא זה שעשה שימוש ברכב במועד האירוע ובמשך תקופה ארוכה, משכך הוא אינו אחראי לביצוע העבירה.

בנוסף, המבקש טוען כי הגם ששלח בקשה להישפט בדואר רגיל, מעולם לא קיבל זימון, ורק לאחרונה נודע לו ממשרד הרישוי אודות הדו"ח ועל כך שהדו"ח צבר פיגורים. לטענתו, שלח את בקשתו להישפט בדואר רגיל בתום לב. המבקש מציין בבקשתו כי הוא כופר בביצוע העבירה.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה הודעת תשלום הקנס נשלחה למבקש לכתובת הרשום במשרד הפנים בדואר רשום וחזרה בציון "לא נדרש". חרף זאת מעיון בתצהירו של המבקש עולה כי המבקש שלח בקשה להישפט בדואר רגיל ולא בדואר רשום. זאת למרות שהחוק מחייב כי משלוח בקשה להישפט יהא בדואר רשום, כך שלמעשה משלוח בדואר רגיל, כפי שעשה המבקש אינו עונה על הדרישה בחוק. ומכל מקום, מעיון במערכת לא נמצאה כל בקשה מטעם המבקש. לנוכח כך, מבקשת לדחות את הבקשה.

סעיף 229(א) (2) לחוק סדר הדין הפלילי שעניינו " תשלום הקנס" קובע כדלקמן:

"(א)מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצויין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה:

(ב)הודיע, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו להישפט על העבירה".

וכך סעיף 230 לחוק שעניינו "הזמנה למשפט" קובע כדלקמן:

"הודיע אדם לפי סעיף 229(א) שברצונו להישפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו; בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו..".

סעיף 229(ה) קובע כדלקמן: