מינהל מקרקעי ישראל נ' אברהם בר-און ואח'

ביום 6/9/15 ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים שלפיה יופסקו השימושים החורגים וייהרסו המבנים המסומנים 4,5,6,7,8 כמפורט בכתב התביעה.

עוד הסכימו הצדדים כי בעניין מועד כניסת פסק הדין לגבי הפסקת השימוש וההריסה לתוקפו, גובה הערבות הנדרשת ושכר טרחת עורך דין, יוגשו סיכומים בכתב. בהתאם, הצדדים סיכמו בכתב.

לטענת התובעת, יש להורות על ביצוע פסק הדין לאלתר. מדובר בשימוש לא חוקי המהווה שימוש חורג ללא היתר, ובמבנים שניתן ביחס אליהם צווי הריסה והפסקה שונים, לרבות צו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה במסגרת תיק תו"ב רמלה 30107-02-10 מיום 19/4/11 (נספח 1). כל מטרתה של הארכה היא לאפשר לנתבעים להמשיך את השימוש המפר והבלתי-חוקי במבנים. לנתבעים לא הייתה הגנה של ממש וכל מטרתם בניהול ההליך הייתה השגת אורכה. אף היה בידם זמן רב לנסות ולהכשיר את השימוש במבנים או להפסיק את השימוש ולהיערך להפסק השימוש בהם ולמנוע נזקים שצפויים לצדדים שלישיים מבעוד מועד, שכן התביעה הוגשה בשנת 2013.

עוד טוענת התובעת, כי אם בית המשפט ייעתר לאורכה, יש להתנותה בהפקדת ערבות בנקאית מתאימה. הערובה נועדה להבטיח את ביצועו של פסק הדין. היא צריכה להיגזר גם מהיקף השימושים הבלתי חוקיים והעושר שמופק שלא כדין משימושים מסחריים אלה, על חשבון הקופה הציבורית. שהרי נועד למנוע מצב שבו יעדיפו הנתבעים שהערבות תחולט ובלבד שימשיכו בשימושים החורגים היוצרים להם הכנסה גבוהה.

לעניין שכר הטרחה טוענת התובעת, כי היא זכאית להוצאותיה וכי הציבור אינו צריך לממן את "משיכת הזמן" של התובעים. על אחת כמה וכמה שעה שניתנו להם הזדמנויות רבות להימנע מההליך המשפטי או לסיימו קודם לכן.

לטענת הנתבעים, השימוש לצימרים במבנים 7-8 פסק זה מכבר. באשר למבנים האחרים, הם החלו לפנות את יחידות הדיור אולם מכורח המציאות, הליך הפינוי של דיירים מביתם הוא מורכב יותר ודורש היערכות ממושכת. לשם כך מבקשים אורכה בת תשעה חודשים לפינוי מוחלט של מבני המגורים, עד לחודש אוגוסט-תום שנה"ל תשע"ו וכן, ארכה של 12 חודשים להריסתם. עוד טוענים הנתבעים, כי מדובר בשימוש למגורים המתבצע בחלקו בחלקת המגורים בנחלה וניתן להכשירו וגם מטעם זה, נדרשת אורכה טרם כניסת הצו לתוקף.