חנה רובין ואח' נ' דוד אדמוני

תביעה לדמי שימוש ראויים במקרקעין. לפי הטענה, הנתבע, בעלים של חלק מהמקרקעין, מחזיק בהם מבלי לשלם דמי שכירות או דמי שימוש ראויים, ללא הסכמת הבעלים.

כללי - רקע עובדתי ותמצית המחלוקת בין הצדדים

1. המקרקעין המדוברים מצויים ברח' סעדיה גאון 44 ברחובות, גוש 3701 חלקות 63 ו- 64 (המקרקעין). על פי נסח רישום המקרקעין, הנתבע הוא בעלים של 1/6 מחלקה 64. אין לנתבע זכויות בחלקה 63. התובעים הם בעלי רוב הזכויות הנותרות במקרקעין.

    

2. במקור היו כל בעלי המקרקעין בני משפחה. בשנת 2013 רכשו התובעים 2-3 את מרבית הזכויות במקרקעין (הסכמי הרכישה צורפו נספחים א'1-א5' לתצהיר התובע 3, להלן: הסכמי הרכישה). הסכמי הרכישה כוללים המחאת זכות לרוכשים בגין כל זכויותיהם כלפי הנתבע, לרבות הזכות לתבוע מהנתבע דמי שכירות או דמי שימוש ראויים במבנה ובחלקות, הן בגין העבר והן בגין התקופה שמיום חתימת הסכם הרכישה ואילך (סעיף 7.2 להסכמים). גם התובעת 1 מכרה את זכויותיה לתובעים 2-3 ואולם לעת הגשת התביעה, העסקה טרם הסתיימה ברישום הזכויות על שמם. על כן, התובעת 1 הצטרפה כצד לתיק (מבלי שנטלה כל חלק בניהולו). כעולה מהנסח העדכני שהגישו התובעים, לעת כתיבת פסק דין זה, נרשמו הזכויות על שם התובעים 2-3. התובעת 4 התקשרה עם חלק מהבעלים בעסקת קומבינציה, שכוללת אף היא, המחאת זכויות כאמור. (נספח א'6 לתצהיר התובע 3. להלן: הסכם הקומבינציה וכן, סעיף 35.1 להסכם זה).

    

   הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל אביב בע"א 614/95

3. בראשית, הגישו בעלי המקרקעין לבית משפט השלום ברחובות תביעה לסילוק יד כנגד הנתבע, רעייתו דאז (גרושתו כיום), הגב' נורית אדמוני, ואמו, הגב' יונה אדמוני ז"ל. ביום 23/2/95 ניתן פסק דין לסילוק ידם של הנתבע ורעייתו מן המקרקעין. נקבע שם, כי תפסו שלא כדין וללא זכות חוקית, חזקה ב"מחסן" המצוי בנכס (אשר לפי קביעת בית המשפט לאחר שביקר במקום, הפך לדירת מגורים משופצת). באשר לאמו של הנתבע נקבע, כי היא דיירת מוגנת בחלק מהמקרקעין; וניתן סעד מן הצדק מפני תביעת הפינוי, בכפוף לתשלום הסכומים שנפסקו לטובת התובעים שם (פסק הדין בת.א (רח') 3363/90 צורף כנספח א' לתצהיר עו"ד מירנברג מטעם התובעים, להלן: פסק הדין בתביעת הפינוי). הנתבע ורעייתו דאז הגישו ערעור על פסק דין זה, לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א 614/95).

    

4. בשלב כלשהו לאחר שניתן פסק הדין בתביעת הפינוי, רכש הנתבע 1/6 מחלקה 64 ונרשם כבעל הזכויות הללו ביום 9/10/1996 (ראו נסח רישום המקרקעין וכן תצהירו של עו"ד מירנברג, ס' 6).

    

5. עוד בטרם ניתן פסק הדין בערעור שהגיש הנתבע על פסק הדין בתביעת הפינוי, הגישו בעלי המקרקעין תביעה נוספת כנגד שלושת הנתבעים הנ"ל: תביעה למתן סעד הצהרתי, שלפיו לתובעים שם יש זכות שימוש בחלקים מהמקרקעין ביחד עם אמו של הנתבע (הול הכניסה לבניין המוביל לשני חדרים בבניין שמהם פונתה; וכן, מטבח, מקלחת ושירותים שביחס אליהם יש לתובעים שם זכות שימוש ביחד עם אמו של הנתבע); למתן צו עשה המחייב את אמו של הנתבע למסור להם את מפתחות הכניסה לבנין ולאפשר להם להשתמש ברכושם האמור; ליתן צו המונע מלהפריע להם להיכנס לכל חלק בבניין, למעט החדר השמאלי בבניין המשמש את אמו באופן בלעדי, ולהשתמש בהם לצורך מגורים לעצמם או לכל אדם מטעמם; וליתן כל סעד שימצא לנכון לחלוקת השימוש בבניין בין כל הצדדים. בנוסף, נתבעה אמו של הנתבע בגין נזקים והפסדים בכך שמנעה מהם להשכיר את החלקים בבניין שאין לה זכות חזקה בלעדית בהם. ביחס לנתבע ולרעייתו דאז, נטען כי לא קיימו את פסק הדין לפינוי ונתבעו דמי שימוש במחסן המשמש כדירה, לתקופה של 7 השנים שקדמו להגשת התביעה (ת.א 4067/95 בבית משפט השלום לרחובות, להלן: התביעה לצו עשה ולסעד כספי. כתב התביעה צורף כנספח ד' לתצהיר עו"ד מירנברג).