מדינת ישראל נ' היתם סלאמה

בפני בקשה לפסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בהתאם לסעיף 46 לפקודת התעבורה, התשכ"א – 1961.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ביטוח ונהיגה כשרישיון הרכב פקע ביום 16.04.16.

לטענת המבקשת, ביום 27.01.17, בשעה 08:31, נהג המשיב, ברכב מסוג "טויוטה" מ"ר 8953427 (להלן "הרכב"), בכפר מגד אלכרום, מכיוון מזרח לכיון מערב. על פי הנטען המשיב עשה כן, למרות שנפסל בנוכחותו במסגרת תיק 6408-01-17 על ידי ביהמ"ש לתעבורה בצפת, מיום 23.01.17 למשך 21 יום שחושבו מיום 11.1.16 (יום בו נפסל פסילה מנהלית).

לטענתה, במסגרת התיק 6408-01-17, ביהמ"ש עשה חסד עם המשיב עת פסל אותו לתקופה של 21 יום ולא יותר, חרף הפסילה הקצרה שהושתה עליו נתפס נוהג בעודו פסול וללא ביטוח תקף וכשריונו פקע ביום 16.04.16.

בנוסף, מציינת המבקשת בבקשתה כי מדובר במשיב שהוציא רישיון נהיגה בשנת 2006, צבר לחובתו 7 הרשעות קודמות, כשהאחרונה הינה מיום 12.01.17.

מנגד, מבקש ב"כ המשיב שלא לפסול את המשיב עד תום ההליכים. ב"כ המשיב לא חלק על המסוכנות הנובעת מנהיגה בזמן פסילה אלא שלטענתו במועד הרלוונטי המשיב כלל לא ידע שהוא פסול. לטענתו, המשיב נהג ברכב מאחר שסבר לתומו כי הוא אינו פסול לנהיגה. עוד ציין כי חל שיהוי בהגשת הבקשה, שכן מאז האירוע המשיב נוהג, ויש בכך להעיד על העדר מסוכנות.

כן ציין כי מדובר במשיב נורמטיבי וכי עברו התעברותי של המשיב אינו מלמד על מסוכנותו. לטענתו, אין בעברו עבירה דומה, או עבירות חמורות אחרות שיש בהן להצדיק את פסילתו מלהחזיק ברישיון נהיגה עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

דיון

בבקשה מסוג זה על בית משפט לבדוק התקיימותם של שני תנאים:

- קיומן של ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב.