מדינת ישראל נ' דניאל רוקושבסקי

בתאריך 3.11.15 בשעה 2:42 לפנות בוקר, בגינה ציבורית החזיק הנאשם בכיס מכנסיו סכין פרפר מתקבע. על עובדה זו אין מחלוקת בין הצדדים.

שתיים הן טענותיה של הסנגורית. האחת היא כי החיפוש שהביא לאיתור הסכין לא נעשה כדין. השניה – כי הסכין הוחזק למטרה כשרה.

חוקיות החיפוש

רס"ל נדיר דוידי הוא הסייר שערך את החיפוש ומצא את הסכין. בעדותו סיפר כי הסיור השגרתי נועד לאיתור פורצים, איתור עבירות תנועה וכן להפגנת "נוכחות בולטות" (עמ' 7 ש' 23). עוד העיד כי הגינה הציבורית בה הבחין בנערים ממוקמת בגבול יפו-בת ים, מקום בו מתרחשים תדיר מקרי אלימות, קטטות, נזק לרכוש וסחר בסמים. מטרת הסיורים המשטרתיים באזור היא להקנות בטחון לתושבים הנורמטיביים ולהרתיע את אלו שאינם מפני מעשי אלימות (עמ' 8 ש' 13 ועמ' 14 ש' 14). דוח הפעולה ת/1 נערך סמוך לאחר האירוע ובו ציין השוטר כי במהלך סיור שגרתי בשעה 2:43 לפנות בוקר הבחין במספר נערים יושבים בגינה ציבורית וביקש מהם להזדהות. לאחר שמסרו לו את פרטיהם ביקש הסכמתם לערוך חיפוש תוך שהסביר להם כי הם יכולים לסרב וכי הדבר לא יהווה ראיה בבית המשפט. לאחר שהסכימו איתר בכיס מכנסיו של הנאשם סכין מסוג "פרפר". בעקבות זאת הודיע לנאשם כי הוא עצור בגין החזקת סכין והביאו לתחנת המשטרה. בעדותו בבית המשפט הציג העד את הסכין והדגים כי מדובר בסכין מתקבעת הנשלפת במהירות (עמ' 5 ש' 12). עדותו של השוטר הותירה רושם מהימן ביותר ודבר לא נגרע ממהימנותו בחקירה נגדית. השוטר הסביר כי קבוצה של צעירים היושבת בשעות הקטנות של הלילה באיזור מועד לפורענות מצדיקה בדיקה. השוטר אישר שהחיפוש לא נעשה על סמך יסוד כלשהו לחשד אלא התבסס על הסכמת הנאשם. בחקירתו הנגדית נשאל שוב ושוב על יישום הלכת "בן חיים" והסביר היטב מתי יש צורך לבקש הסכמת החשוד לחיפוש ומהו ההסבר שניתן לנאשם (עמ' 6 ש' 1).

לא נמצא פגם באופן הכרת השוטר את הדין ויישומו. השוטר הסביר כי ניגש לקבוצת הנערים שכן הישיבה על הספסל בשעה זו של הלילה אינה שגרתית והבדיקה היא חלק מתפקידו לדאוג לשלום הציבור ולרכושו. השוטר אף הוסיף כי בעבר בבדיקות מסוג זה באותו מיקום איתר סמים ונשק. כן עמד על כך שהודיע למעורבים על זכותם לסרב לחיפוש ועל כך שהסירוב לא ישמש ראיה נגדם בבית המשפט (עמ' 9 ש' 9,25, עמ' 11 ש' 18,22). השוטר שלל כל מניע גזעני, שלל התנהגות משפילה או מבזה (עמ' 14 ש' 2 ואילך).

אני נותנת אמון בעדותו של השוטר דוידי. השוטר היה עקבי ודבריו לא נסתרו בחקירה נגדית. התרשמתי כי מדובר במי שביקש לבצע את עבודתו מתוך שליחות ודאגה לביטחון הציבור וכי דרישות הדין בנוגע לאופן ביצוע חיפוש מוכרות לו ויושמו על ידו כהלכה.

מנגד גרסת הנאשם עברה התפתחות ושינוי בין חדר החקירות לבית המשפט באופן שפגע במהימנותה. במשטרה לא התייחס הנאשם לאופן החיפוש (ואת זאת אינני מחזיקה לחובתו שכן בהחלט יתכן שלא ידע שיש לדבר חשיבות). בבית המשפט טען כי השוטרים הגיעו, שאלו אותו ואת חבריו לפשר מעשיהם וביקשו להזדהות באמצעות תעודות זהות. לדבריו השוטרים ערכו על גופם חיפוש במהלכו הכניס השוטר יד לכיסו ומצא את הסכין ואז אזק את ידיו והודיע לו על מעצרו (עמ' 17 ש' 22). עוד העיד כי לא נאמר לו דבר לגבי זכותו להתנגד לחיפוש והוא שמע על כך לראשונה בעקבות ההליך המשפטי (עמ' 18 ש' 17). גרסת הנאשם היתה כבושה וחדשה בכל הנוגע לסיבת החזקת הסכין והבדל משמעותי זה משליך על מכלול מהימנות הנאשם. כן התרשמתי כי עד ההגנה תיאם את הגרסה כך שתהיה כגרסת הנאשם, והנה הסיבה להחזקת הסכין, שמעולם לא נאמרה קודם לכן על ידי הנאשם הופיעה גם בעדותו של העד, הגם שלדבריו לא שוחחו כלל על תוכן העדות.

נתתי דעתי לטענת הסנגורית לפיה אי רישום דוח פעולה על ידי השוטר הנוסף שהיה יחד עם השוטר דוידי מחלישה את ראיות המאשימה ומונעת מן הנאשם אפשרות להוכיח כי החיפוש לא נעשה כדין. אכן ראוי היה שגם השוטר הנוסף יתעד את אשר ראו עיניו ולא הוצג הסבר כלשהו לכך שהדבר לא נעשה. עם זאת ובשים לב לעובדה שהשוטר הנוסף לא היה זה אשר ערך את החיפוש בפועל ולא מי שתפס את הסכין, לא מצאתי כי מדובר במחדל היורד לשורשו של עניין ראו בהקשר זה עפ"ג (מחוזי -ת"א) 14027-11-15 בטיחאת נ' מדינת ישראל בפסקה 6 לפסק הדין מיום 01.02.16. בשני פסקי הדין אותם צרפה הסנגורית כהשלמה לסיכומים, קבע בית המשפט כי לא ניתן לתת אמון בעדותו של השוטר עורך הדו"ח. חוסר אמון בעדות הראשית יחד עם הפגם באי רישום דו"ח נוסף, הם שהביאו לזיכוי. אין זה המקרה שבפני בו נתתי אמון בעדות השוטר דוידי אשר זכר את האירוע, העיד על פרטיו ונותר בהיר ועקבי לכל אורך עדותו וחקירתו הנגדית.