בירן בנימין נ' נילי רותם ואח'

1. המשיבים הגישו תביעה למתן צו עשה, המורה למבקש להסיט את תוואי הדרך המשותפת העוברת בין נחלות הצדדים לתוואי שנקבע בפסק הדין בערעור, הלא הוא ע"א (מחוזי-נצרת) 17634-12-15 (להלן: "פסק דין מחוזי").

2. בפניי מונחת בקשה מאת הנתבע, להורות על דחיית התביעה ו/או מחיקתה על הסף, כאשר במסגרת בקשה זו גולל את ההליכים שהתקיימו בין הצדדים, ולטענתו משדנה הערכאה הדיונית וערכאת הערעור, וכך גם בית-משפט השלום בתביעה לפי פקודת ביזיון בית משפט, בשלל הטענות הנוגעות למיקום הדרך, התוואי, השפעת התב"ע וכו', לרבות העובדה, כי תביעת המשיבים נדחתה לעומת תביעת המבקש שנתקבלה, חל מעשה בי-דין, המקים השתק עילה ופלוגתא בתביעה דנא, ודינה להידחות על הסף.

3. עוד טען, בין היתר, כי היות והמשיבים מיצו את זכותם לבקש מבית-המשפט המחוזי בקשה למתן הבהרות, ולא הגישו בקשה להארכת המועד לעשות כן, לא ערערו על ההחלטה הדוחה את בקשתם למתן פסיקתא ולא הגישו בקשה למתן הוראות, חל כלל סופיות הדיון בעניינם, ואין ולא יכולה להיות להם טענה המבקשת לתת פרשנות הנוחה להם מפסק דין בו הפסידו.

4.במסגרת בקשתו, ציין המבקש, כי היות והמשיבים סרבו לאפשר מעבר למבקש גם לאחר פסק הדין במחוזי, הגיש הוא תביעה למתן צו מניעה קבוע, וכן צו האוסר על המשיבים להפריע לשימוש בדרך. התביעה למתן צו מניעה קבוע, תלויה ועומדת, ונראה כי אין למשיבים כל הגנה כנגדה, כך שתביעתם, היא לא יותר מאשר כלי להפעלת לחץ נגד המבקש.

5. המשיבים עתרו לדחות את הבקשה, בטענה כי המבקש מתעלם מהאמור בכתב התביעה, לפיו עילת התביעה הינה פסק הדין בערעור עצמו, וכי הם מבקשים בכתב התביעה שבית-המשפט יורה למבקש לקיים את פסק-הדין בערעור עליו הוא עצמו מסתמך. כן, מתעלם הוא מכך, שכתב התביעה הוגש, בין היתר, בהתאם להחלטת בית-משפט השלום בבית שאן מיום 27.9.16, ולפיה הליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט, אינו ההליך המתאים לליבון המחלוקת בין הצדדים, והמשיבים יכולים להעלות את טענותיהם "בהליך מתאים אחר כפי שיראו לנכון".

6. בנוסף טענו, כי המבקש הגיש לבית משפט זה תביעה בה עתר לאכיפת פסק הדין, כפי פרשנותו הוא. דהיינו, הוא מבקש לאחוז במקל משני קצותיו, מחד, לאכוף את פסק הדין לפי פרשנותו הוא ע"י הגשת תביעה לבית משפט על ידו , ומאידך לאסור מהטעם של מעשה בית-דין על המשיבים להגיש תביעה לאכוף את פסק הדין לפי פרשנותם. המבקש הגיש תשובה לתגובת המשיבים.

דיון והכרעה:

7. לאחר עיון בבקשה ובתגובות, נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות על הסף.

8. מעיון בחומר המצוי בתיק, נראה שהפרשנות של הצדדים לפסק הדין, אשר ניתן בבית-המשפט המחוזי הינה שונה, ומכאן עיקר המחלוקת.

9.בקשת המבקש גובלת לטעמי בחוסר תום לב בעת שטוען הוא למעשה בית-דין כנגד תביעת המשיבים הבאה ל"אכוף" את פסק הדין אשר ניתן בבית-המשפט המחוזי, לפי הבנתם אותו, בעוד שהוא עצמו מגיש תביעה למתן צו מניעה קבוע, בהתבסס על פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי, לפי פרשנותו שלו את אותו פסק הדין. אם קיים מעשה בית-דין הוא קיים לשני הצדדים ולא רק לצד אחד הרוצה ל"אכוף" את פסק הדין.