צ. ואח' נ' משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה

מבוא

1. לפניי בקשה שהוגשה במסגרת ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים (ערר (ת"א) 1838/16 פלוני נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה (פורסם בנבו, 13.11.16)), אשר הותיר על כנה את החלטת משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: "המשיב") הדוחה את בקשתו של צ.ז. (להלן: "המערער") לקבל מעמד בישראל מכוח נישואיו למערערת, ס.ב. (להלן ביחד: "המערערים") ולאפשר לו להגיש בקשה לקבלת מעמד בישראל על רקע היותו אב לקטין אזרח ישראל.

2. עניינה של הבקשה, המהווה בקשה שניה בעניין זה, הוא מתן צו המורה למשיב להעביר לידי המערערים את כל המסמכים אשר הוגשו לו על ידם במהלך התקופה בה שוהה המערער בארץ, ובין היתר מכתבים, תצהירים, תמונות ומסמכים.

3. ביום 05.02.17 הגישו המערערים בקשה ראשונה למתן צו לגילוי מסמכים וזאת מכוח סעיף 12(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א – 2000 (להלן: "תקנות בתי משפט לעניינים מינהליים"). הבקשה נדחתה מהטעם שתקנה 12 (א) חלה לגבי עתירות מנהליות ולא לגבי ערעורים מנהליים.

4. ביום 05.03.17 הגישו המערערים בקשה נוספת למתן צו לגילוי מסמכים, היא הבקשה שלפניי.

   טענות הצדדים

5. המערערים טוענים כי אומנם אין בתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים סעיף המתייחס להליך זה באופן ספציפי, אולם יש מקום ליתן צו כאמור מכוח סמכותו האינהרנטית של בית המשפט לעשות צדק. לחלופין, טוענים המערערים כי יש להיעתר לבקשה נוכח הלקונה הקיימת בתקנות כאשר הן אינן מתייחסות להליך גילוי מסמכים במסגרת הערעור המנהלי.

6. המשיב טוען כי אין להיעתר לבקשה משאין מקום לקיום הליך גילוי מסמכים במסגרת ערעור מנהלי. כמו כן, טוען המשיב כי גם אין כל רלוונטיות למסמכים המבוקשים לצורך הכרעה בערעור, כפי שאף בית הדין לעררים קבע.

7. המערערים חוזרים בתשובתם על האמור בבקשה ומוסיפים כי אינם מבקשים להוסיף ראיות חדשות בערעור כי אם ראיות שהוגשו ונמצאות בידי המשיב.

   דיון והכרעה