תא"ק 704791-03 פלאפון תקשורת בע"מ נ' עודה

לפניי בקשה לביטול של פסק דין, שניתן בהעדר הגנה בתביעה ממוכנת ביום 7/3/03.

המבקש טוען כי לא קיבל ידיעה אודות כתב התביעה, עד יום 2/11/16, עת ביקש לחדש רישיון נהיגה, אז נמסר לו כי קיימת לו הגבלה בתיק הוצל"פ 02-21121-03-0, שנפתח לביצוע פסק הדין. לבקשה צורף תדפיס, שהונפק בלשכת ההוצל"פ ביום 2/11/16, ובו שלושה תיקים ע"ש המבקש.

המשיבה מתנגדת לבקשה, וטוענת כי הוגשה באיחור לא סביר של 13 שנה, ודוחה את הטענה על מועד הידיעה. המשיבה לא הצליחה להגיש את אישורי המסירה בחלוף הזמן, אך הציגה אסמכתאות לידיעת המבקש אודות תיק ההוצל"פ למשל בשנת 2004, עת הופיע בפני כב' רשם ההוצל"פ והצהיר כי ניסה להגיע להסדר עם ב"כ המשיבה, הגיש שאלון חקירת יכולת וחוייב לשלם סכום של 582 ₪ (נספח א' לתגובה); בשנת 2006 הופיע בפני כב' רשמת ההוצל"פ בפקודת מאסר וטען כי אינו יכול לעמוד בפרעון חובותיו בתיק זה ובתיקים נוספים (נספח ב' לתגובה).

המשיבה טוענת כי כתב התביעה, פסק הדין והאזהרה נמסרו למבקש כדין, ידיעתו הוכחה, ובמיוחד מפנה ב"כ המשיבה לכך שהמבקש אינו מפרט טענת הגנה, שהיא הנימוק בעל המשקל הרב יותר בבקשה לביטול פסק דין.

ב"כ המבקש הגיש תגובה לתגובה (ללא תצהיר), חזר על טענותיו, אך לא התייחס לאיחור בהגשת הבקשה. לעניין ההגנה חזר על ההכחשה הסתמית, וטען כי אין מסמכים להוכחת התביעה.

המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין נקבע בתקנות, והוא 30 יום מיום שהומצאה לו ההחלטה במעמד צד אחד (תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). הפסיקה הכירה בידיעה גם חלף המצאה, אם הוכחה כדבעי (רע"א 449/04 בן אליעזר ואח' נ' בנק המזרחי, 9.12.2004, פורסם בנבו).

המשיבה הוכיחה במסמכים כי טענת המבקש, לפיה נודע לו על ההליך רק לאחרונה, בסוף שנת 2016, אינה אמת וכי המבקש הופיע בפני רשמי ההוצל"פ והגיש בקשות לכל הפחות בשנים 2004 ו-2006, ואף התייחס לחוב ולאי יכולתו לפרוע אותו.

אף אם היה פגם במסירת כתב התביעה, פסק הדין או האזהרה בשנת 2003, הרי שהוכחה בוודאות ידיעה ברורה וחד משמעית של המבקש אודות התיק, באופן שאיפשר לו להגיש בקשה לביטול פסק דין, לו היה רוצה לעשות כן.

המבקש לא ניצל את ההזדמנות, שניתנה לו בתגובה לתגובה להתייחס לטענות המשיבה בתגובתה, ומילא פיו מים. המבקש לא הגיש בקשה להארכת מועד ובמיוחד לא ציין כל נימוק הגנה שהוא, למעט טענה כללית וסתמית "מעולם לא הייתי חייב למשיבה". הטענה כאמור נתבדתה בדבריו בדיון בפני כב' רשם ההוצל"פ: "הייתי אצל ב"כ הזוכה פעמיים ולא הצלחתי להסתדר איתו" (פרוטוקול בפקודת מאסר מיום 19/12/04, נספח א' לתגובה) ו"חוץ מהחוב לפלאפון יש לי עוד חובות (פרוטוקול בפקודת מאסר מיום 27/6/06, נספח ב' לתגובה).