עמ"נ 35414-11-15 ג'ומה(עציר) נ' משרד הפנים

1.ערעור מתוקן על החלטת בית הדין לביקורת משמורת (כב' הדיין פשיטיצקי) מיום 30/11/15 בה נדחתה בשנית בקשה לשחרר את המערער ממשמורת.

רקע והשתלשלות ההליכים

2.המערער הינו נתין סודן, אשר הסתנן לישראל על פי הצהרתו דרך גבול מצרים ביום 18/07/08. ביום 07/08/08 הוצאו כנגדו צווי הרחקה ומשמורת וביום 02/09/08 שוחרר המערער ממשמורת בתנאים. ביום 15.1.2009 ניתן למערער רישיון זמני לפי סעיף 2 (א) (5) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952 [להלן: חוק הכניסה] אשר חודש מעת לעת והיה בתוקף עד ליום 8.12.2011.

3.ביום 14.10.2012 הוצא כנגד המערער צו גירוש בהתאם לסעיף 30 (א) לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד – 1954 [להלן: החוק למניעת הסתננות] והוא הובא בפני ממונה ביקורת הגבולות אשר החליט להחזיקו במשמורת. במסגרת ראיון זה מסר המערער כי לאחר סיום הלימודים לא מצא עבודה ולכן עזב את סודן, נסע ללוב - שם עבד בחקלאות במשך כ-3 חודשים, ואת לוב עזב שכן שמע שניתן לעבוד בישראל ולהרוויח טוב יותר. המערער נשאל האם הוא רדוף במדינתו, מפחד ממישהו במדינתו או האם היה עצור במדינתו ועל שאלות אלו השיב בשלילה (ראו נספח 3 לכתב התגובה). בית הדין לביקורת משמורת אישר את החזקתו במשמורת בהחלטה מיום 16.10.2012.

4.ביום 11.2.2013 הגיש המערער בקשה לקבלת מקלט מדיני בעודו במשמורת. ביום 26.2.2013 נערך למערער ראיון בחינה מקדמית בבקשת המקלט וביום 1.7.2013 נערך למערער ראיון ביחידת הטיפול במבקשי מקלט בת"א. עד היום לא ניתנה כל החלטה בבקשת המקלט של המערער.

5.עם כניסתו לתוקף של תיקון מספר 4 לחוק למניעת הסתננות, וביום 13.12.2013 החליטה ממונה ביקורת הגבולות על שחרור המערער ממשמורת והעברתו למרכז השהייה "חולות". במהלך השהייה במתקן חולות הועבר למשמורת למשך 30 ימים בגין הפרת כללים וביום 28.1.2014 עזב את מרכז השהייה "חולות" ולא שב. בהתאם, ביום 30.1.2014 הוצא כנגד המערער צו העברה למשמורת בהתאם לסעיף 32 כ(א) לחוק למניעת הסתננות.

6.ביום 10.11.2015 – לאחר כשנה ועשרה חודשים מאז עזב את מרכז השהייה "חולות", נמצא המערער במהלך פעילות אכיפה יזומה, והוא הובא בפני ממונה ביקורת גבולות אשר ערך לו שימוע לצורך קבלת החלטה בהתאם לסעיף 32 כ(ג) לחוק למניעת הסתננות. בשימוע ציין המערער כי הוא מעוניין לחיות בישראל או בארה"ב, הבהיר כי יודע הוא שהוא שוהה שלא כדין בישראל והוסיף: "כולן אמרו שיסדרו לי ויזה, גם עו"ד, גם או"ם, גם עכשיו שילמתי עוד פעם לעו"ד שיטפל בי" (ראו נספח ה' לערעור המתוקן בעמ' 2).

7.הממונה החליט כי יש להחזיק את המערער במשמורת למשך 90 יום מאחר שלא התייצב לחידוש הרישיון ולמעשה שוהה ללא רישיון בישראל מאז 2011.

8.ביום 12.11.2015 דן בית הדין לביקורת משמורת בעניינו של המערער כשעל החלטה זו הוגש ערעור. לא הייתה מחלוקת כי בהחלטתו מיום 12.11.2015 הסתמך בית הדין לביקורת משמורת על סעיף חוק שונה מהסעיף עליו התבסס הממונה ועל כן הוריתי על החזרת הדיון לבית הדין (ראו החלטתי מיום 26.11.2015).