בא"ש 21-01-17 אבו אלהוא נ' מדינת ישראל

מבוא

מונחת בפניי בקשה לביטול הודעה בדבר איסור שימוש מנהלי ברכב בת 30 יום שהוטלה על רכבו של המבקש (43-825-31) על ידי קצין משטרה, בגין עבירה של הסעת נוסעים בשכר בניגוד לתקנה 84א לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה").

לאחר שעיינתי בבקשה ובתיק הראיות מטעם המשיבה החלטתי לדחות את הבקשה.

טיעוני הצדדים

ביום 12.12.16 בשעה 09:06 לערך נתפס אחיו של המבקש כאשר הוא נוהג לכאורה ברכב, בשכונת א-טור בירושלים ומסיע נוסעים בשכר ולפיכך הוא התבקש להתלוות לשוטר וכאשר התלווה אליו התחיל להתפרע בניידת. בנוסף, התברר כי הוא נהג באוטובוס ציבורי שמחייב רישיון נהיגה לדרגה d1 כאשר הוא לא הוציא רישיון זה מעולם.

המבקש שהנו בעל הרכב זומן לשימוע וטען כי הוא זה שנהג ברכב ולא אחיו. לטענתו, הרכב היה בעצירה כאשר השוטרים ניגשו אליו ולכן לא ניתן ליחס עבירה של נהיגה. קצין משטרה הורה לאחר שמיעת טיעוניו של המבקש על איסור השימוש ברכב לתקופה של 30 ימים, בנימוק: "חומרת העבירה, מסוכנות הנהג וסיכון למשתמשי הדרך, שותפות לעבירה, הפגנת חוסר אחריות".

עתה, עותר המבקש להורת על ביטול החלטת הקצין. לטענתו, הוא מחזיק ברישיון נהיגה מתאים לאותו סוג רכב ועובד כנהג על רכב זה. בנוסף, טוען המבקש כי הרכב היה בעצירה וכי הוא זה שנהג ברכב ולא אחר ולכן על פי דבריו לא בוצעה עבירה שבגינה קיימת סמכות להורות על איסור שימוש ברכב.

בדיון שנערך בפני הוסיף ב"כ המבקש כי בטופס השימוע שנערך ע"י הקצין צוין כי "בתוקף סמכותי לפי סעיף 47 לצו בדבר תעבורה (יו"ש) מס' 1310, תשנ"ב -1992" סמכות אשר אינה קיימת בשטחי ישראל. לטענתו, העבירה בוצעה בשטח ישראל וזו חריגה מסמכות להשתמש בחקיקה החלה באזור על אירוע שאירע בשטחי ישראל ולכן לטענתו הצו בטל.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, קיימות ראיות לכאורה טובות המבססות את החשד שנעשתה עבירה ברכב של הסעת נוסעים בשכר. עוד טוענת המשיבה כי דין טענת חוסר הסמכות להידחות שכן החקיקה ביוה"ש הינה מכוח צו אלוף המחיל את החוק כמו שהוא בישראל, בנסיבות מסוימות, ובמקרה זה מדובר בקצין משטרה של מחוז ירושלים והתקנה שבה נעשה שימוש לצורך השבתת הרכב היא אותה תקנה.

דיון

סעיף 57ב לפקודה עניינו פניה לבית המשפט לצורך ביטול הודעת איסור השימוש לפיו:

"(א)בעל הרכב שלגביו ניתנה הודעת איסור שימוש לפי סעיף 57א וכן הנהג שקיבל את ההודעה, רשאים לבקש מבית המשפט, המוסמך לדון בעבירות תעבורה, לבטל את הודעת איסור השימוש; בית המשפט יחליט בבקשה לאחר ששמע את היועץ המשפטי לממשלה או את בא כוחו או שוטר.

(ב)בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

(1)הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו;

(2)מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

(ג)בית המשפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת, ולענין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב (ההדגשה שלי- נ.מ).

השאלה הדרושה הכרעה האם מתקיימות נסיבות המצדיקות לבטל או לקצר את תקופת איסור השימוש ברכב.