פר"ק 153/95 שי נ' א.פ.פ. קונסטרק ואח'

 המבקש, ראובן אברג'יל (להלן: "המבקש") עותר להורות על זימונו של דניאל אבשלום לשעבר חשב בחברת "א.פ.פ. קונסטרקשן" (בפירוק) (להלן בהתאמה: "החשב" ו-"החברה") לצורך בירור טענות המבקש באשר לתשלומים ששילם לחברה.

ביום 30.10.95 ניתן צו פירוק לחברה ולימים מונה עו"ד אהוד בתרון למפרקה (להלן: "המפרק"). בטרם נקלעה לקשיים כלכליים עסקה החברה בבניית יחידות דיור וקוטג'ים בפרויקטים שונים. בשנת 1992 רכש המבקש מהחברה דירה שברח' הנרקיס 11/3 שבקריית עקרון (להלן: "הדירה"). ברבות השנים התגלעו מחלוקות בין החברה לבין המבקש באשר ליתרת התשלומים שעל המבקש לשלם לחברה. בקליפת האגוז אציין כי החברה טענה ליתרת חוב שהמבקש טרם פרע בסך 37,000 ₪. מנגד הלין המבקש על ליקויי בניה בדירה וטען כי שילם 10,000 ₪ במזומן לחשב החברה בשנת 1994 כנגד ויתור על טענותיו נגד החברה.

מחלוקות אלו הגיעו להכרעה בפסק הדין של בית המשפט השלום מיום 17.10.04 (השו' יעקובוביץ) בת"א (שלום ראשל"צ) 4614/01 (להלן: "פסק הדין מיום 17.10.04"). בפסק דינו המנומק אשר ניתן לאחר הגשת תצהירים, חקירת עדים ובדיקת ראיות שונות לרבות חוו"ד שמאיות קבע בית המשפט כי אין בטענות המבקש והורה לו לשלם לחברה סך של 37,000 ₪. המבקש שהיה מיוצג בתביעה האמורה על ידי פרקליט מטעם לשכת הסיוע המשפטי ביקש לערער על פסק הדין מיום 17.10.04 אולם בקשתו נדחתה על ידי לשכת הסיוע מחמת שהסיכויים לקבלת הערעור קלושים. בקשות למתן ארכה להגשת ערעור על החלטת לשכת הסיוע המשפטי נדחו על ידי בית המשפט המחוזי.

בין לבין ונוכח סירובו של המבקש לשלם את המגיע לחברה הגישה האחרונה ביום 18.11.2008 בקשה לכינוס נכסי המבקש והכרזתו כפושט רגל (פש"ר (מחוזי ת"א) 2755/08). בית המשפט (השו' אלשיך) נעתר לבקשה ולימים הוכרז המבקש פושט רגל. החברה הגישה תביעת חוב על סך 294,309 ₪, ועו"ד אורן הראל שמונה כנאמן לנכסי המבקש (להלן: "הנאמן") קיבל את תביעת החוב ולאחר שהדירה מומשה נפרע חוב החברה.

המבקש המשיך להלין על התנהלות החברה והנאמן ופנה בשנת 2010 לשר המשפטים וראש הממשלה במכתבי טרוניה ובביצוע מעשים פליליים על ידי המפרק (ראה נספחים ב1 ו-ב2 לתגובת המפרק). פניות המבקש נדחו.

ביום 24.9.2015 הגיש החייב באמצעות בא כוחו ערעור על הכרעת הנאמן בתביעת החוב של החברה (עש"א (מחוזי ת"א) 41834-09-15). במסגרת הדיון בערעור הציע בית המשפט (השו' ברנר) למבקש שלא לעמוד על הערעור בין היתר בשל השיהוי בהגשתו (מעל 5 שנים מההכרעה בתביעת החוב), וכן בהינתן שהכרעת הנאמן נסמכת על פסק הדין מיום 17.10.04 ושעליו כאמור לא הוגש ערעור ופסק הדין הפך חלוט. המבקש קיבל את הצעת בית המשפט ומשך את הערעור. ביום 19.11.2015 ניתן למבקש צו הפטר וכשישה ימים לאחר מכן הגיש המבקש את הבקשה דנן. בבקשתו ציין כי הוא מודע לכך שניתן פסק דין אך חרף זאת הוא עותר בעניין מושא ההחלטה שכן לטעמו החשב מעולם לא נחקר בבית המשפט וכי גרסת המבקש מעולם לא נבחנה כדבעי.

המפרק מתנגד לבקשה מהטעמים המפורטים בתגובתו. בתשובתו חזר המבקש על טענות שהעלה בת"א 4614/01 וציין כי החברה שהתעכבה בהגשת התביעה נגדו יצרה מצג של ויתור טענותיה נגד המבקש.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות סבורני שדינה להידחות ואנמק;

טענות המבקש באשר לשיהוי מצד החברה בהגשת תביעה בעניינו אשר יצרה מצג של ויתור, נדחו בפסק דינו המנומק של בית המשפט השלום מיום 17.10.04. כמו כן, מעיון בפסק הדין מיום 17.10.04 עולה כי טענות המבקש באשר לכספים ששילם לחשב החברה נדחו בשל סתירות בגרסאות הראשון. בית המשפט דחה טענותיו לאחר שקיים דיון בעניינו, שמע עדים ובחן את הראיות הדרושות. לא מצאתי דופי פסק הדינו של בית המשפט הגם שעל פסק דין זה לא הוגש ערעור וזה הפך חלוט.