ס"ע 992-05-15

תביעה לתשלום שכר עבודה. אפתח ואומר כי זהו מקרה קשה ודרכם של מקרים קשים להביא כידוע לדין קשה. גם במקרה שלפנינו ההכרעה מותירה למרבה הצער קצוות בלתי פתורים והסעד אשר ניתן להושיט במסגרת זו הנו מוגבל.

העובדות שאינן במחלוקת הן אלו: התובע, אזרח סרי- לנקה, רואיין באמצעות שיחת אינטרנט על ידי הנתבעת מתוך מטרה להעסיקו בישראל כמטפל לבנה.

הבן הנו קטין הסובל ממוגבלות קשה ונזקק לטיפול והשגחה צמודים ולסיוע בביצוע כל פעולותיו המוטוריות. במסגרת מאמציה של הנתבעת לשלבו בכיתה רגילה לומד הבן בישיבת "חכמי לב" בירושלים שהנה מסגרת חינוכית שאינה ייעודית לאנשים עם מוגבלות.

בתיווכה של סוכנות כוח אדם, סוכמו עם התובע התנאים הבאים המפורטים בחוזה ההעסקה שנשלח אליו (אשר הוגש וסומן מוצג ת/1): בין היתר צוין כי המעסיק הוא בנה של הנתבעת וכן מתואר מצבו הרפואי והטיפולים הנדרשים לרבות הזנה, ניקיון הבית, רחצה בישול, הלבשה, כביסה, החתלה, גיהוץ וסיוע בעשיית צרכים ומתן תרופות. כן צוין כי שכרו של התובע יהיה 3,600 ₪ בתוספת 400 ₪ "דמי כיס" וכי התובע יהיה זכאי ל-12 ימי חופשה בשנה.

עם סיכום התנאים, הגיע התובע לישראל ביום 26.1.15 והחל לעבוד אצל הנתבעת. לא הייתה לפני מחלוקת כי מתכונת העבודה כללה טיפול בקטין והשגחה עליו במשך 24 שעות ביממה ושבעה ימים בשבוע. בשעות הלילה לן התובע בביתה של הנתבעת אף כי לעדותו לא נדרש טיפול בקטין בשעות הלילה. הטיפול בקטין החל בשעה שש בבוקר ונמשך כאמור עד הלילה. במהלך יום הלימודים שהה התובע עם הקטין בבית הספר וסייע לו בנושאים טכניים ופיזיים אך, כמובן מאליו, לא בנושאים לימודיים. אין חולק כי התובע סייע גם בעבודות משק הבית ובניקיון וזאת אף בשבתות.

אין חולק כי שכרו של התובע לא שולם לו. לאור זאת ולאחר שניסיון להגיע להסכמה כשל- עזב התובע את העבודה אצל הנתבעת ביום 19.3.15. כאמור שכר התובע לא שולם במלואו. התובע הודה כי שולם לו על ידי הנתבעת סך 1038 ₪ והתביעה הנה לשארית שכר העבודה.

התובע טוען כי יש לחשב את שכרו בהתאם לשכר המינימום 4300 ₪ וכן טוען לזכאות לגמול עבור עבודה במנוחה השבועית בגין עבודה בחמש שבתות. סכום התביעה הנו 8433 ₪ והנתבעת לא חלקה על הסכום או על החישוב. החישוב אף תואם את שנקבע בפסיקה (עע (ארצי) 47576-10-12 אריה זטלמן ז"ל נ' ולנטינה פטרוב), לעניין חישוב גמול עבודה במנוחה שבועית למטפל סיעודי.

טענתה היחידה של הנתבעת בנוגע לסכום הייתה כי שילמה 100 ₪ נוספים לשבוע- כדמי כיס, טענה אשר אני מקבל כנכונה. התובע לא חלק במהלך דיון ההוכחות כי קיבל את הסכום של 100 ₪ בשבוע (עמוד 19 שורה 2 לפרוטוקול מיום 3.1.17) אולם בניגוד לנטען על ידו, סכום זה אינו כלול בחישובי התביעה. כמו כן במסגרת כתב ההגנה המקורי הוצג מסמך בכתב ידו לפיו קיבל את התשלום הנ"ל. לפיכך אני קובע כי השכר המגיע לתובע בגין עבודתו הנו 7633 ₪.

המחלוקת העובדתית בתיק מצומצמת ביותר אפוא. טענתה המרכזית של הנתבעת למן יומה הראשון של התביעה הנה כי לא היא זו שצריכה לשאת בתשלום שכרו של התובע כי אם המוסד החינוכי, האגודה לקידום החינוך אשר המוסד נמצא בבעלותה או עיריית ירושלים.