תת"ע 59-07-16 מדינת ישראל נ' אמיר רוזנבאום

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 30.12.15, הודעת תשלום קנס, בגין, אי ציות לתמרור 501 (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וטען :" מעמדת השוטר עד לתחנת הדלק שאליה הייתי צריך להגיע, האוטו שלי היה ללא דלק, מדובר במרחק של כ – 100 מטרים. מה שלמדתי משיעורי נהיגה, שבצומת לא פונים מטר לפני. היה תמרור וחלפתי על פני התמרור כיוון שזו הדרך היחידה להיכנס לתחנת הדלק".

ביום 6.12.16, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד רס"ל אלעד אטיה, עורך הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1.

מטעם ההגנה העיד הנאשם בלבד.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 30.12.15, בסמוך לשעה 09:50, נהג הנאשם ברכב ברמת גן, ברחוב ז'בוטינסקי, מכיוון מזרח לכיוון מערב ובהגיעו לצומת עם רחוב התקווה, נצפה על ידי עד התביעה כאשר הוא נוסע בנתיב הימני, המסומן על ידי תמרור 501, כנתיב תחבורה ציבורית.

העד הורה לנאשם לעצור את הרכב ורשם מפיו את הדברים הבאים:" נסעתי לכיוון תחנת הדלק שנמצאת בפינה בגלל שאין לי דלק וזהו. התעסקתי ברדיו".

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, אך זאת כיון שנגמר לו הדלק והוא היה צריך להיכנס לתחנת הדלק, המצויה מיד לאחר הצומת. לשיטת הנאשם, נהג באופן זהיר בכך שנסע בנתיב הימני, שכן מדובר היה בכברת דרך קצרה ביותר ואם היה נוסע בנתיב השני מימין, היה נדרש לפנות פניה חדה ימינה, לעבר תחנת הדלק.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

1. עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום וממילא, אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לעובדה המרכזית והיא, נסיעת הנאשם בנתיב הימני, שהוא נתיב תחבורה ציבורית.