עמ"נ 22136-09-15 הבדלי ואח' נ' רשות האוכלוסין וההגירה ומעברי הגבול משרד הפנים

המערערת 2 (להלן: המערערת), אזרחית הפיליפינים, והמערער 1 (להלן: המערער), אזרח ישראל, הגישו למשיבה בקשה להסדרת מעמד המערערת על סמך טענתם לחיים משותפים. בקשתם סורבה על ידי המשיבה, ערר פנימי שהגישו נדחה, וכן נדחה ערר שהגישו על החלטת המשיבה בבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן בהתאמה: בית הדין, וחוק הכניסה לישראל). הערעור מופנה כלפי פסק דינו של בית הדין לעררים ומבוקש בו כי בית המשפט יתערב באישור שניתן להחלטות השונות של גורמי המשיבה, שהתקבלו על בסיס שיקולים לא רלוונטיים ודעה קדומה אודות יחסי המערערת ובן זוגה הקודם.

הרקע העובדתי

המערערת, ילידת 1963, נכנסה לישראל לראשונה בשנת 1989, כעובדת בענף הסיעוד. היא קיבלה אשרה מסוג ב/1 שהייתה בתוקף עד ליום 6.9.1994. רק בחלוף למעלה משלוש שנים מתום פקיעת האשרה שניתנה לה, ביום 3.11.1997, פנה אזרח ישראלי בשם ציון זאבי (להלן: זאבי), דיווח על נישואיו למערערת והגיש בקשה להחלת ההליך המדורג לקבלת מעמד קבע מכוח נישואים על המערערת. בשנת 2000 ניתן למערערת מעמד של תושב ארעי (ב/1) למשך שנה אחת.

המערערת וזאבי לא טרחו לקדם את ההליך המדורג לקבלת מעמד מכוח נישואים עד לאחר חלוף שלוש שנים מהמועד שבו פגה האשרה מסוג ב/1 שניתנה למערערת בהתאם להליך המדורג. ביום 10.5.04 הוגשו למשיבה מסמכים מטעם המערערת וזאבי, אשר תומכים בטענותיהם לגבי הקשר ביניהם. בין המסמכים שצרפו היו גם עדויות של מכרים, ובהם, מספר מכתבים שכתב המערער, מי שגר עם המערערת בעת שהייתה נשואה לזאבי.

במקביל ובמהלך הזמן התקבלו אצל המשיבה ידיעות בדבר חוסר כנות הקשר בין המערערת לבין זאבי, היותם של הנישואים פיקטיביים וכן טענות לפעילות בלתי חוקית מצד המערערת ובעיקר מעורבותה בגביית כספים מנתינים זרים תמורת אשרות. פעילות זו הביאה לכך שהמערערת נעצרה ביום 1.11.2004 ונחקרה כחשודה וכך גם זאבי והמערער. מתוך הודעת המערערת שנגבתה על ידי המשטרה עלה כי:

• המערערת, שאמורה להיות נשואה לזאבי, אינה מתגוררת עמו והוא גר בדירה אחרת ובלשונה: "ציון זאבי ואני רבנו כי הוא לא נותן כסף... אנחנו לא חיים יחד כי רבנו. אבל הוא מבקר אותי.... והוא שוהה בפרנקל".

• לאחר נישואי המערערת עם זאבי, המערערת עבדה למשך תקופה קצרה בחברה בשם "אנדרומדה". בעת עבודתה שם, היא חברה אל עובד נוסף (להלן: אוריין) אשר אמר לה שיש לו "הרבה אישורים להביא עובדים זרים מהפיליפינים" והחלה לאסוף, באמצעות סוכנים, פרטים אישיים של מבקשי עבודה מהפיליפינים כאשר היא אמורה לקבל תשלום בתמורה להשגת אישורי העבודה. בסופו של דבר, כך טענה, נעלם אוריין וכך לא הועברו האשרות למבקשי העבודה והמערערת לא זכתה לקבל את הרווח שהובטח לה.