עמ"נ 41099-11-16

1.בפני ערעור על החלטות בית הדין לביקורת משמורת במתקן סהרונים מיום 25.10.16, ומיום 14.11.16, בהן דחה בית הדין את בקשת המערער לשחררו ממשמורת. בהתאם טען המערער כי יש לשחררו בתנאים בדומה לאחרים בנסיבות דומות.

2.המערער הינו נתין אריתריאה בן 27, נשוי ואב לקטין בן 3, אשר הסתנן לתחומי מדינת ישראל ביום 2.5.10, דרך גבולה הדרומי של המדינה עם מצרים והוצא נגדו צו משמורת. לאחר תקופת מה הוענק למערער רישיון ישיבה זמני בישראל, לפי סעיף 2 (א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 וזאת עד ליום 26.2.16.

סיבת שחרורו של המערער ממשמורת נעוצה בכך כי נתינים אריתראים מוכרים על ידי המשיבה כזכאים להגנה זמנית מהרחקה וזאת על רקע ההכרה באריתריאה כמדינת משבר.

3.ביום 15.2.16, נעצר המערער בחשד לביצוע עבירות מסוג תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפה סתם והיזק לרכוש במזיד.

ביום 17.2.16 הוגש כנגד המערער כתב אישום בגין עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בת הזוג, לפי סעיף 382 (ג) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

ביום 25.5.16, נגזר דינו של המערער ל-7.5 חודשי מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע, 5 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון, לרבות איומים והתחייבות כספית שלא לעבור עבירת אלימות.

4.ביום 5.9.16, סיים המערער לרצות את עונש המאסר והוא הועבר למתקן משמורת סהרונים, תוך שהוצא כנגדו צו הרחקה וצו משמורת. למערער נערך שימוע ובסופו הוחלט להותירו במתקן המשמורת עד להרחקתו.

ביום 7.9.16, הגיש המערער בקשה לשחרור ממשמורת כשהוא טוען כי לא נשקפת סכנה לבת זוגו, כי נכון להתחיל בתהליך טיפולי פרטי בארגון מסיל"ה וכי מביע הוא חרטה אמיתית וכנה על מעשיו. בהינתן האמור טען כי אין הצדקה להותירו במשמורת.

5.ביום 25.10.16, דחה בית הדין למשמורת בקשת השחרור כשהוא עומד על חומרת העבירה בה הורשע המערער, העובדה כי וועדת השחרורים דחתה בקשת המערער לשחרור מוקדם, רמת המסוכנות הגבוהה של המערער כלפי אשתו ובעיית ההתמכרויות שלו לאלכוהול.

בהינתן האמור קבע בית הדין, כי המערער מסוכן לציבור ועל כן הורה על המשך החזקתו במשמורת.

6.ביום 30.10.16, הגיש המערער לבית הדין בקשה לעיון חוזר במסגרתה הציג תכנית לטיפול בהתמכרות ותוכנית לטיפול בהתמודדות עם כעסים.

ביום 6.11.16, התקיים דיון בבית הדין בבקשה זו והמשיבה התבקשה ליתן עמדתה בנדון.

במסגרת עמדה שהוגשה נטען כי מדובר בתוכנית שיקום שהוצגה ממניעים כלכליים ובנסיבות המעוררות חשדנות וכן נטען כי נוכח העבירות החמורות והרבות שביצע המערער יש לקבוע כי מסוכן הוא לציבור ועל כן להותירו במשמורת.