בא"ש 56-01-17 ג'מיל נ' מדינת ישראל

1.בפני בקשה לפי סעיף 57ב לפקודת התעבורה להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש מנהלי ברכב מספר 6904213 (להלן: "הרכב") שניתנה ביום 30.12.16 על הרכב שבבעלותו של המבקש בו נהג בנו של המבקש (להלן: "הנהג") על פי החשד כשהוא שיכור.

2.יצוין שכמות האלכוהול שהתגלתה בגופו של הנהג, כפי שעולה מחומר הראיות שמונח בפני, היא 440 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף.

3.המבקש טען כי הוא עובד כחקלאי עצמאי, המפרנס היחיד במשפחה, וכי הרכב הוא רכב מסחרי אשר משמש אותו לצורך פרנסתו. טען כי ללא הרכב נפגעת פרנסת המשפחה ואף הגיש מסמך מטעם מועצה אזורית המפרט את מהות עבודתו ואת הצורך שלו ברכב לפרנסתו (מב/1). טען כי אמנם ישנו רכב נוסף במשפחה אך מדובר ברכב פרטי אשר אינו יכול לשמש אותו לצורכי עבודתו. טען כי אין ספק שבנו טעה וכי על בנו לשאת בתוצאות מעשיו וכי למד את הלקח ולא ייתן יותר לבנו את הרכב.

4.ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה. טענה כי אין מדובר בעבירה ראשונה של נהיגה בשכרות אשר בוצעה ע"י הנהג. טענה כי המבקש לא הזהיר את בנו שלא לבצע עבירות ברכב.

5.לאחר שעיינתי בחומר החקירה שהונח בפני אני סבורה כי קיימות בשלב זה ראיות לכאורה לכך שהנהג נהג ברכב כשהוא שיכור. הכוונה בין היתר לדוחות הפעולה, לפלטי הנשיפה, לדין וחשבון על בדיקת שיכרות באמצעות ינשוף, להודאתו של הנהג כי שתה כוס של וודקה בטרם נהג ויתר הראיות בתיק.

6.אין חולק כי הנהג נהג בהסכמת המבקש וכאשר רכב המבקש היה ברשותו כדין. הנהג הוא בנו של המבקש ומכאן שהזיקה בין הנהג לבין בעל הרכב היא זיקה משפחתית קרובה. בבקשה או בטיעוניו לא התרשמתי כי המבקש עשה כל שביכולתו על מנת למנוע את ביצוע העבירה ברכב ועל כן אינו עומד בתנאי סעיף 57ב' לפקודה. עוד יצויין כי מדובר בעבירה שניה מסוגה, לכאורה, שנעברה ע"י הנהג כאשר הוא נוהג ברכב המבקש.

7.עבירה של נהיגה בשכרות היא עבירה חמורה אשר תוצאותיה יכולות להיות הרות אסון הן לנהג עצמו והן למשתמשי הדרך האחרים ויש לעשות הכל כדי להרחיק נהגים מסוכנים כאלה מהכביש.

8.אין מחלוקת שההחלטה המנהלית גורמת ותגרום למבקש ובני משפחתו קושי לא מבוטל באשר הרכב משמש לפרנסת המשפחה וכן אי נוחות בהתנהלותם היומיומית אלא שהמחוקק, באפשרו הסנקציה של איסור שימוש מנהלי ברכב גם כאשר מי שביצע את העבירה אינו הבעלים של הרכב, נתן דעתו על כך כי מעצם איסור השימוש המנהלי ברכב יכול ויפגעו אנשים נוספים מלבד מבצע העבירה ובכל זאת קבע הסדר זה לצורך הרתעה.

9. העולה מכל האמור לעיל הוא כי לא מצאתי לנכון לבטל או לקצר את תקופת האיסור המנהלי לשימוש ברכב ומכאן שהחלטתי לדחות את הבקשה.

10.מודעת זכות ערעור בחוק.

מזכירות בית המשפט תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ז' טבת תשע"ז, 05 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: