סע"ש 738-03-14

לפני בקשה להתיר לתובע לצרף הקלטה (ותמלול שנערך לאותה הקלטה) של שיחה שלדבריו ערך עם מנהל הנתבעת.

לאחר שעמדתי על טיעוני הצדדים ולאחר שהובהר בהמשך להחלטה מיום 25.12.16 כי עותק ההקלטה לא הועבר לעיון המשיבה במסגרת הליכי עיון במסמכים עליהם הורה בית הדין בקדם המשפט, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.

זהו עיקר נימוקי:

1. בתצהיר גילוי המסמכים מטעם המבקש כלל גם רכיב "הקלטות". זהו רכיב עמום. יצוין כי כעולה מהתמלול שצורף לבקשה דכאן, הוא נערך לאחר חתימת תצהיר גילוי המסמכים וביום בו הוגש תצהיר הגילוי לבית הדין.

2. למרות האמור בהחלטת כב' השופטת שטיין בקדם המשפט, לפיה היה על כל אחד מן הצדדים להעביר האחד למשנהו את כלל המסמכים שצוינו בתצהיר הגילוי מטעמו, נמנע המבקש מלהעביר ה"הקלטות" שהיו ברשותו לעיון הצד שכנגד , אף שהעביר לו יתר המסמכים.

3. גם לתצהיר לא צרף המבקש את ההקלטה שכעת מבקש לצרף, אף שמציין בו כי ביצע הקלטה של נציג הנתבעת "לאחר סיום העבודה" במועד שכלל אינו ידוע.

4. יותר מכך, בכל התקופה שלאחר מכן, כולל גם בישיבת ההוכחות שבמסגרתה היה אמור להחקר התובע (דבר שנמנע בשל איחור בבקשה לזימון מתורגמן), לא ציין התובע כי מבקש לצרף ה"הקלטה".

5. ביני לביני, לא זו בלבד שתצהירי הנתבעת הוגשו, אלא שגם, בשל מחדל המבקש כאמור, נשמעה גם עדותו של אחד מעדי המשיב.

6. אם כן, הבקשה לצירוף הראיה מוגשת תוך כדי שמיעת הראיות ולאחר שכבר נשמעה עדות מטעם המשיב ומה שמבקש המבקש לעשות הוא להפוך את סדר הבאת הראיות רצוא ושוב, דבר שאין לו הצדקה כשלעצמו וודאי לא כאשר מבוקש להגיש מסמך אשר לא גולה כדין לצד שכנגד.

7. הכלל בבתי הדין הוא של "משחק בקלפים פתוחים" משכך, על כל צד לגלות ולאפשר עיון במסמכיו לצד שכנגד .בנסיבות אלה המבקש נמנע מלפעול על פי חובתו לאפשר עיון במסמך ובכך פעל ל"הסתרת קלפיו" – בניגוד להוראות הפסיקה. לא זו אף זו, כעת מבקש להציג הקלטה אחת כאשר הצהיר על מספר הקלטות שיש ברשותו.

טענת המבקש בתגובתו לתשובת המשיב לפיה יכול היה להציג ראיות אלה בשלבים מאוחרים בלאו הכי שכן אלו מסוג הראיות שניתן לדחות חשיפתן- אין בה ממש. ככל שהיה המבקש מעונין לדחות מועד גילוי הראיות היה עליו לציין זאת בתצהיר הגילוי ולבקש היתר מבית הדין לעשות כן. לא כך נעשה, וודאי שאין המבקש יכול לעשות דין לעצמו. יותר מכך, טיעון זה יוצר רושם כי אכן המבקש , לא בהיסח דעת, אלא במכוון, נמנע מלחשוף ההקלטה במועד שבו צווה לעשות כן.

8. נוכח העדרו של עיון במסמכים בניגוד להוראות בית הדין ונוכח השיהוי הרב מאד בהגשת הבקשה כמתואר לעיל- אין הצדקה להתיר הגשת ההקלטה לעת הזו.

9. מעבר לכל אלה יאמר גם כי יש ממש בטענת המשיב לפיה עיון במסמך שהוגש מעלה כי מדובר בהקלטה קטועה (השיחה לא הוקלטה מראשיתה), כי לא ניתן להבין מתי ועם מי נערכה השיחה , כי החלק המתומלל עצמו, אף הוא קטוע וחסר וקשה להבין את הקשר הדברים.

כן יש ממש בטענה כי כאשר לא ידוע מתי נערכה ההקלטה וחלף זמן רב יקשה לעמוד על אמינותה בכל אופן.

ואולם, וזה העיקר, עיון בגרסת התובע שבתצהירו באשר לנסיבות פיטוריו מעלה כי תרומתה של ההקלטה (בהנחה שאוביקטיבית ניתן לראות בה ראיה כלשהי) לבירור האמת, שולית ביותר. לכל היותר יכול להיות מובן ממנה כי בשלב מסוים- ולא ברור אם מדובר ביום, שבוע , חודש או למעלה מכך- לאחר סיום העבודה הודיע נציג הנתבעת לתובע כי אין לו עבודה בשבילו. אין הדבר רלבנטי לסיום העבודה עצמו באופן שבו תאר אותו התובע בתצהירו.

אם כן, סבורני כי גם לגופו של בירור האמת, לא יחסר דבר ממשי בהעדרה של ההקלטה, ועל כן ,באיזון השיקולים בין מחדלי המבקש לבין שיקול זה, נוטה הכף לטובת מתן ביטוי הולם למחדלי המבקש, ועל כן לדחיית בקשתו.

סוף דבר , הבקשה נדחית.

הוצאותיה יובאו בחשבון עם סיום ההליך.