מ"ת 768-11-16 מדינת ישראל נ' אביטן

בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו של המבקש.

1.במועד מסוים נהג המבקש במונית, הגם שאין לו רישיון לנהוג במונית ותוקף רישיון הנהיגה שלו פקע בשנת 2008. כאשר נעצר והתבקש להזדהות מסר רישיון נהיגה זמני על שם אחיו. בעקבות אירוע זה הוגשה בקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים. במסגרת הדיון בבקשה הסכימו הצדדים כי המבקש ישלח למעצר בית "מלא" עם מפקחים וערבויות הולמות. להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה ( להלן: "ההחלטה")

2.חודשיים בלבד לאחר מתן ההחלטה שב המבקש ועותר לעיין מחדש בתנאי שחרורו. לטענתו, הוא אינו יכול להתפרנס ולנהל אורח חיים כאחד האדם. יתרה מזו, במסגרת התיק העיקרי הודה המבקש בעובדות כתב האישום ולבקשתו נשלח לקבלת תסקיר שירות מבחן שעניינו העיקרי הוא בשאלה אם נכון יהיה להורות על מאסר מותנה תלוי ועומד נגדו. המבקש טוען כי אין זה מתקבל על הדעת שעד סיום ההליכים בתיק העיקרי הוא ישהה כאסיר בביתו. הוא עותר להתיר לו לנוע בחופשיות בשעות היום.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה לא התגלו עובדות חדשות ולא השתנו הנסיבות ביסוד ההחלטה המורה על שחרורו בתנאים בהם שוחרר. עוד נטען כי לא חלף "זמן ניכר" ממועד אותה החלטה כך שאין עילה לשינוי תנאי השחרור, בפרט נוכח המסוכנות הנשקפת מן המבקש. בהקשר זה מדגישה המשיבה את הדופי המוסרי והפלילי בכך שהמבקש הציג רישיון נהיגה שאינו שייך לו לשוטרים ולכך כי אין לתת במבקש אימון.

דיון

4.העילות המאפשרות לבית המשפט לעיין בשנית בתנאי שחרורו של המבקש הן שינוי נסיבות או עובדות חדשות שהתגלו או חלוף "זמן ניכר" ממועד ההחלטה. במקרה זה אין חולק כי לא התגלו עובדות חדשות ולא השתנו הנסיבות העומדות ביסוד ההחלטה. השאלה היא אם חלף "זמן ניכר" ממועד ההחלטה בדבר שחרור המבקש למעצר בית מלא. נקודת המוצא היא כי עם חלוף הזמן משתנה נקודת האיזון בין הפגיעה הנגרמת למבקש בשל תנאי השחרור בהם הוא מצוי אל מול האינטרס הציבורי להותירו באותם תנאים. על מנת לצקת תוכן באיזון אינטרסים זה נדרש בית המשפט להביא בחשבון את חומרת העבירות המיוחסות למבקש, את מסוכנותו, את עמידתו בתנאי השחרור שנקבעו ואת השפעת חלוף הזמן על נסיבותיו האישיות המשפחתיות והכלכליות כמו גם את השאלה מהי מידת ההגבלה על חירותו שקובעים תנאי השחרור הנוכחיים והאם תנאי שחרורו נקבעו בהסכמת המבקש. ברור כי לא הרי חלוף פרק זמן מסוים כאשר המבקש מצוי במעצר מאחורי סורג ובריח כהרי אותו פרק זמן החולף על המבקש כשהוא מצוי בביתו בתנאים כאלה ואחרים.

5.ביישום לענייננו הגעתי למסקנה כי חלוף חודשיים ממועד ההחלטה לשחרר את המבקש למעצר בית מלא מהווה "זמן ניכר" ועל כן דין הבקשה להתקבל. העבירה העיקרית המיוחסת למבקש היא למעשה נהיגה כבלתי מורשה לרכב מסוג "מונית". עם זאת, ובשונה מן המסוכנות הנשקפת מנהגים הנוהגים על כלי רכב שהם אינם כשירים כלל לנהוג בהם, סיווגו של רכב זה או אחר כ"מונית" נעשה בעיקר משיקולים אסדרתיים ( רגולטוריים ) ואיננו נובע מאופן שימוש ייחודי לרכב זה. אין להקל ראש בכך שרישיון הנהיגה של המבקש פקע בשנת 2008 אולם איש אינו טוען כי המבקש לא היה כשיר, מבחינה טכנית ומבחינת הסיכון שנשקף אותה עת למבקש ויתר המשתמשים בדרך, לנהוג ברכב בו נהג. אינני מקל ראש בכך שהמבקש הציג לשוטרים רישיון נהיגה השייך לאחיו אולם כפי שציין ב"כ המשיבה הדופי הוא פלילי או מוסרי בעיקרו ונוגע פחות למסוכנות הנשקפת לציבור המשתמשים בדרך מכך שהמבקש ישהה בתנאים מגבילים פחות מאלה בהם הוא מצוי כיום.

6.שמעתי את המבקש והתרשמתי כי מעצר הבית בו הוא נתון פגע בו קשות מבחינה כלכלית (פוטר מעבודתו) ועשוי לפגוע בו גם בעתיד ( עתיד להיוותר ללא קורת גג). על כן, בהתחשב בשיקולים האמורים ובכך שבחודשיים האחרונים לא נרשמה לחובת המבקש כל הפרה של תנאי שחרורו מצאתי כי איזון האינטרסים האמור מצדיק הקלה מסוימת בתנאי שחרורו של המבקש כך שהוא יהיה רשאי לצאת ממעצר הבית המלא בכל יום מימות השבוע בשעות 05.00- 22.00. ביתר שעות היממה ימשיכו לחול התנאים שנקבעו בהחלטה.

המזכירות תעביר עותק החלטה זו לצדדים