עמ"נ 13758-05-15 מכללת רידמן בע"מ נ' עירית תל-אביב-יפו

ערעור על קביעת ועדת ערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית תל אביב.

סיווגם של 4 נכסים נדרש לדיון והכרעה בוועדת הערר:

(א)כיצד יש לסווג המכללה בכללותה – האם במוסד להשכלה או הכשרה מקצועית או שמא בניינים שאינם למגורים. וועדת הערר קבעה כי לא מתקיימים במערערת חלק מן התנאים שבהגדרת מוסד להשכלה (סעיף 3.3.24 לצו הארנונה), לאמור: אין מדובר במוסד מוכר על ידי משרד החינוך והתרבות; המוסד אינו מנפיק תעודה מטעמו.

ממצאי העובדה שנקבעו הם כי אין למוסד הכרה מאת משרד החינוך, ואילו הכרה בקורס זה או אחר הנלמד במוסד כמוכר לצורך גמול השתלמות, אינה הכרה במוסד כמוסד להכשרה מקצועית אלא הכרה נקודתית בקורס פלוני. נוסף על כך, ההכרה בקורסים הספציפיים, לא התייחסה לשנים 2011 – 2014. המערערת לא הציגה לראייה תעודות שהנפיקה לבוגריה בשנים הרלוונטיות.

(ב)גג הבניין – האם חב הוא ארנונה אם לאו, בנסיבות השימוש הספציפי. ממצאי העובדה הם אלה: הגג משמש להצבת שולחנות, כסאות ושמשיות, חלקו מכוסה בטון ועליו "ריבועי עץ". סטודנטים הניחו מזרונים על חלק משטח הגג. חוקר השומה שביקר במקום מצא כי על חלק מן הגג יש דשא סינטטי וכל הגג מרוצף בדק. בכל השטח יש שולחנות כסאות שמשיה ופינות ישיבה. כל שטח הגג היה בשימוש סטודנטים. על כן, נקבע כי הגג בר חיוב בארנונה.

(ג)חנות וקפטריה – נטען כי הם חלק מן המכללה והם משרתים רק את הסטודנטים. ממציאי העובדה בעניין זה הם שמדובר בנכסים עסקיים בפני עצמםשאינם חיוניים לקידום פעילות המכללה, מה גם שלא הוכח כי הם משרתים רק את הסטודנטים.

המערערת סבורה כי ההחלטה שגויה וכי יש להתערב בה. טעמיה הם אלה:

אשר לסיווג הנכס בכללותו – משרד החינוך והתרבות מכיר בפעילות הנלמדת כמוכרת לצורך השתלמות עובדי הוראה. הואיל וצו הארנונה אינו ברור ואין לגלות ממנו מהי משמעות ההכרה, יש לפרש מונח זה באופן תכליתי. די בכך שמשרד החינוך מכיר במוסד לצורך השתלמות לעובדיו על מנת שיתקיים במוסד המונח "מוכּר".

אשר לסיווג הגג – חציו משמש את הסטודנטים וחציו משטח בטון חסר שימוש. הוועדה לא ביקרה במקום ולא הייתה יכולה להתרשם מן המצב בשטח.

הקפטריה והחנות – חיובם ייגזר מחיוב השטח העיקרי, היינו: מוסד להשכלה.

לאחר הדיון שנערך ביום 5.7.15, איפשרתי לצדדים להידבר ביניהם על מנת לנסות להשיג הסדר ולייתר הצורך בהכרעה . אולם, חרף ארכות אחדות שניתנו (האחרונה פגה ביום 20.10.15), הדבר לא נסתייע. משכך – יש לפסוק את הדין.

אני סבור כי אין לקבל הערעור.

וועדת הערר קבעה ממצאי עובדה, על סמך הראיות שנפרסו לפניה בעת הדיון. ממצאים אלה שימשו בסיס לקביעות המשפטיות של הוועדה. על דרך הכלל, ממצאי עובדה שקבע הגוף האמון על גביית הראיות, חסינים מהתערבות ערכאת הערעור, אשר לא שמעה את הראיות וממילא לא יכולה הייתה להתרשם מן העדים. מנגד, אם בראיות אובייקטיביות עסקינן, כגון תצלומים המתעדים נאמנה את המצב העובדתי, כי אז אין לערכאה המבררת כל יתרון על פני ערכאת הערעור.

המערערת לא ביארה מדוע בעניין דנן ראוי להפוך ממצאי העובדה על פניהם.

אשר לסיווג המכללה בכללותה – המערערת טענה כי ועדת הערר לא נתנה דעתה לסילבוס שצורף לכתב הערר, שיש בו כדי לאשש הטענה כי המכללה מעניקה תעודות מתאימות לבוגריה. אולם, אף אם אקבל את טענתה זו של המערערת ואתחשב בקיומו של הסילבוס – עדיין לא די בכך לשם קבלת הערעור בנוגע לסיווג הנכס בכללותו, שכן לא הובאה ראייה כי משרד החינוך והתרבות מכיר במוסד כמוסד להכשרה מקצועית (תנאי אחרון זה נזכר בסעיף 3.3.24 כאחד מחמישה תנאים מצטברים להכרה במוסד כמוסד להכשרה מקצועית לצורך צו הארנונה). אמנם הוצגו ראיות מהן עולה כי קורסים מסוימים הנערכים במכללה, מוכרים לצורך גמול השתלמות של עובדי הוראה, אך אין זו ראייה בדבר הכרה במוסד (להבדיל מהכרה בקורס פלוני).